יום רביעי – 17.10.73

בבוקר – טילפנה חיה גינצבורג ששמעה ב -16.10, ב- 22:40 ד"ש מגיורא, בגלי צה"ל.
נסענו לרדיו אולם אי אפשר היה לוודא את הנ"ל כי מוחקים את הסרט.

אחרי שחזרנו הביתה: פניה צילצלה אל אישתו של ארקדי תימור (הכתב צבאי שלהם, מהרדיו).
צילצל הבן של ארקדי תימור
בא שמואל אגמון
צילצלה אלישבע ירון
באו שטיינגרטנים
באה בלה אברמוביץ'
בא עמיצור
צילצלנו אל שמואל הררי (על הד"ש של גיורא)
דיברתי – טלפונים, שוב: עם חיה גינצבורג (גם מרים שילה)

ב- 14:40 היינו אצל קצין העיר וקיבלנו את מספר הדואר הצבאי 2015 (אמרו לנו שזה מתקבל אחרי בירור בשלישות הראשית).

משם הלכתי אל הדואר המרכזי וכתבתי שתי גלויות – לפי ד.צ. 2015 וגלויה אחת לפי 1308, וכן שלחתי מברק לפי 2015.

משם הגעתי לרשות השידור, סיפרתי הכל לפניה, וצבי הורן הסיע אותי הביתה (בסביבות 17:00).

בא משה פאול (חבר של גיורא) וסיפרתי לו את כל ה"סיפור".
צילצלתי – על שקיבלתי את מספר הדואר הצבאי: לאגמון, לנעמי לוי, לשטיינגרטנים ולאלישבע ירון.

ב- 18:00 צילצלה דיזנדורף מחיפה ובערך באותו זמן צילצל הבן של ארקדי תימור. מסרתי לו את מספר הדואר הצבאי וכן את מספר הטלפון שקיבלתי מדוקטור שרייבר (באמצעות אגמון).
כן צילצלתי לשמואל הררי ומסרתי לו גם-כן את מספר הדואר הצבאי 2015 (וכן מספר טלפון בתל-אביב – לבירורים).

ב- 20:00 צילצלה נעמה (חזק).

ב- 22:00 צילצל ויקטור גרייבסקי והתעניין בבירורים שלנו בנוגע לגיורא.

ב- 22:10 מסרו ב"גל הקל" ד"ש לגיורא, שייתן "סימן חיים" ("מההורים וגיל").


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

ארקדי תימור, 1921-2005
לחם בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר עלייתו לארץ החל לעבוד כאזרח עובד צה"ל בחיל החימוש. העמיד לרשות צה"ל אוגדה שלמה של טנקים ונגמ"שי שלל, דבר שלא היה כדוגמתו קודם לכן.
במשך שנים שימש גם כפרשן הצבאי בשידורי קול ישראל ברוסית.
כולם קראו לו "אבי הטירן" - עיתון "הארץ", 21.9.2005
ארקדי תימור
- סרט זיכרון

Fanya_Meislerפניה מייזלר - קול ישראל
מראשית שנות ה- 60 ועד יציאתה לגמלאות בסוף שנות ה- 80, עבדה פניה במחלקה הרוסית ברדיו, כקריינית וכעורכת תוכניות. שידורי המחלקה כוונו ליהודי ברית המועצות אשר מאחורי "מסך הברזל", ושודרה בגלים קצרים.
קהל מאזיניה הכיר אותה בשמה הרדיופוני, ענת גיל, ותכניותיה זכו לשיעורי האזנה גבוהים מאוד.

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם

  1. מאת לאה ליאור‏:

    גילי , קולה של פניה עדיין מהדהד באוזני ולא אשכח את חוסר האונים שבו : " לאינק׳ה , תקראי שוב את הד״ש לגיורא …אולי הפעם ישמע ״ .

  2. מאת רוני יזרעאלי‏:

    בלילות הארוכים, של סיני ומצרים, הייתי מאזין בטרנזיסטור שהיה לי לדעת מה מתרחש מסביבנו. אנחנו בחזית לא ידענו כלום. הד"שים לגיורא מההורים היו מקפיצים אותי, ובמהרה הבנתי שמשהו לא בסדר איתו. האי ודאות הזו הלכה איתי לכל אורך המלחמה ואחריה. שעות חשבתי עליו וכל טנק שפגשתי הייתי מנסה לראות אם גיורא נמצא.