יום חמישי – 25.10.73

1. 8:20 – פניה דיברה עם נתן דונביץ' (בטלפון בביתו, ב"הארץ" הוא מופיע אחרי הצהרים). אמר שאין טעם לפנות לקצין העיר.

2. 9:00 – היינו במשרדו של קצין העיר (בכניסה). מילאנו שוב שאלון וציינו שמה- 4.10 לא הגיעה ממנו אף ידיעה הביתה.

3. 9:40 – בחזרה מקצין העיר פגשתי את סחת, התלמיד של עזריאל לוי, מחר הוא יורד לתעלה. מסרתי לו מספר פרטים על גיורא. הוא "הרגיע" אותי: שם בלגן מאין כמוהו ולכן אי אפשר לקבל אינפורמציה.

4. 10:50 – צילצלתי לסטטיסטיקה: נפל גד בונה.
הטלפון של נעמי רבינר – 664028–04.

5. 11:00 – הגיעו שרה ושמואל.

6. 11:30 – צילצל גרייבסקי: סיפרתי לו הכל. גם הוא חושש שהאינפורמציה שנתן ארקדי תימור איננה מתקבלת על הדעת.

7. 12:00-13:00 – הייתי עם שרה ושמואל אצל נעמה.

8. שרה, שמואל ויואש היו אצלנו ונסעו לת"א.

9. צילצלו חנה גולן ונעמי לוי – נעמי לוי מסרה את הפרטים של גיורא לכתב הצבאי של "הארץ" – קסטלר.

10. ב- 17:00 בחדשות "קול ישראל" מסרו שהוּקם קשר טלפוני ישיר עם הגדה המערבית של סואץ.

11. 17:10-17:50 – עזרתי בחלוקת דואר ברחוב ניל"י.

12. 20:30 – טלפון מדיזנדורף מחיפה (דיברה פניה).

13. 21:25 – צילצל אלכנר.

14. 21:30 – צילצל האח של משה פאול. מסר שכאילו נאווה (?) – הייתה על ידו – שמעה ד"ש מגיורא לפני 23:00 (זה היה כנראה בדיוק הד"ש שלנו, אבל היא אומרת שזה היה קול מוקלט ולא קול של קריין, והשם גיורא מייזלר היה בסוף ולא בהתחלה).

15. 21:50 – צילצלה שושנה קניאל:
א. אולי להסתכל ולבדוק תמונות של שבויים.
ב. מה קורה אם מגיע לבית-חולים חייל שקיבל הלם ולא יודעים מה שם המשפחה? הסברתי לה שלשם זה קיים המספר האישי, אלא אם-כן החייל מקבל הלם וגם מאבד את המספר האישי.

16. 22:10 – דיברתי עם מר נתן דונביץ' (בביתו):
א. יש אלפים כמוני.
ב. מתחילים לטפל בעניין.
ג. הוא לא יכול לדבר על זה, כי אי אפשר לספר שברגע האחרון צירפו יחד כל מיני יחידות.
ד. חושב שאין טעם מייד לסוע לרמת-גן, לשלישוּת (שנמצאת ברחוב מודיעין), וכדאי לחכות עד יום ראשון.
ה. בנוגע לסגן-אלוף יצחק וסרן חנה – שעליהם היה היום ב"מעריב" שהם מטפלים בנעדרים – הוא לא כל-כך בתוך העיניינים. הציע גם לצלצל ל"הארץ" 824261–03 ולבקש את יהודית וינקלר.

17. 23:15 – דיברתי עם בלומה הופמן וביקשתי אותה לברר, האם אזרחים פונים לשלישות הראשית בר"ג בקשר עם בירורים מהסוג שלי.

18. פניה צילצלה לרדיו משם צילצלו ל"גלי צה"ל", עברו שלושה ימים אחורה. ב- 23:55 צילצלו לנו שלא היה ב"גלי צה"ל" אף ד"ש מגיורא (ב"גל הקל" כל הד"שים נמסרים על ידי הקריין).


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

נתן דונביץ'
עיתונאי, שדרן רדיו וסופר ישראלי. ממניחי היסודות לעיתונות מודרנית בארץ.

היה הראשון לכתוב טור אישי קבוע על אנשים והווי בתל אביב, ואחר-כך כתב, במקביל, מדור ראשון על הנעשה בעולם הבידור והאמנות. ב-1954 הקים וערך את מדור הספורט הגדול של העיתון, שעד אז היה טור צנוע ומוחבא.
ברדיו, היה דונביץ' הראשון להנחות תוכנית קבועה של שיחות עם מאזינים, כתגובות לאירועים חדשותיים וסיוע בפתרונות למצוקות אזרחים בסבך הביורוקרטיה. תוכניתו - "בוא נדבר" בגלי צה"ל - שודרה החל ב-1970 ובמשך עשור.
בטלוויזיה היה חבר הפאנל הקבוע של השעשועון ותוכנית הטלוויזיה זה הסוד שלי במהלך שנות ה-70.

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם

  1. מאת נעמי בוחניק‏:

    עכשיו ראיתי שאני מוזכרת כשאבא שלך מצא את מספר הטלפון שלי (בטח בריר במזכירות החוג, הרי הייתי מתרגלת בקורס שלו) אבל הצמרמורת היא על גדי בונה. הוא למד איתי. היינו 8 מסטרנטים וגדי היה אחד מהם. בשבילו פתחו מסלול חדש לתואר שני – חקר ביצועים (עד אז היה רק מסלול תאורטי ומסלול יישומי וגדי ביקש משהו שונה).