יום רביעי – 14.11.73

1. פניה דיברה עם יצחק אלון. הפרטים על גיורא ורמי מתן נמסרו לכתב קול ישראל – בועז ברק.

2. כתבתי גלויה לרמי מתן וכן גלויה לגרשון לאופר (שילשלתי בת.ד. שופן ב- 12:30).

3. 17:00-18:30 – היו סוניה ודוד שטיינגרטן.

4. 18:50-20:10 – היו ריבה ויואש.

5. 18:00 – דיברתי עם נעמה חזק (טלפונית).

6. מסרו ב"מבט" על הסכם חילופי השבויים.

7. צילצל יוסף כהן (20:50), ובישר לי על הסכם החלפת השבויים. מסתבר שזה מסרו כבר ב- 20:00 בחדשות (הוא צילצל לי בדיוק אז כאשר לקחתי וואליום, ושאל אותי אם יש לי איזה שהוא וואליום בבית). בנוגע למספר השבויים שברשימה (238), גם לוֹ לא היה ברור האם זה מספר השבויים מעל למספר שכבר נמסר או המספר הכולל של כל השבויים שלנו במצרים. ביקש ממני להודיע לו בשורה טובה.

8. בחדשות של 21:00 נמסר ש- 238 הוא המספר הכולל של כל השבויים במצרים, גם אלה שכבר ידועים לצה"ל.

9. 21:18 – פניה צילצלה לנחמה דה-שליט לברר: האם אצל דר' קאופמן (מקצין העיר) ישנן כבר רשימות השבויים.

10. 21:23 – צילצלה לנה מנור ודיברה עם פניה. פניה סיפרה על זה שקיבלנו הודעה שגיורא נעדר ושהיינו בג'וליס.

11. יצאתי ב- 21:25 לטיול עם הכלב, וחזרתי ב- 21:47. היה אצלנו גד נתן. נתתי לו כסף (85 לירות) עבור נעמי רבינר (המורה הפרטית של גיל לחשבון והנדסה). ממנו נודע לי שבין ה"נעדרים" נמצא אלי אהרונוב, שהיה אצלי בסמינריון בשנה שעברה.

12. פניה סיפרה לי שב- 21:40 בערך צילצלה נחמה דה-שליט, שהרשימות עוד לא הגיעו.

13. צילצלתי לנחמה ב- 22:20 לברר בקשר לוואליום. אמרה לי שאפשר לקחת את ה"וואליום הצהוב" 3 פעמים ביום.


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

הסכם חילופי השבוייםnov_14_73

yoman_14nov

 

עדותו של רמי מתן (מ״פ הכוח) בעניין התנתקות הטנק מיתר הכוח


העדות מופיעה כאן בעקבות ההתכתבות בשרשרת התגובות של שאול גרינברג (למטה בתחתית העמוד)

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם

  1. מאת גרינברג שאול, מאנשי גדוד 196 קמ"ט מחזור נ"ז.‏:

    גילי שלום.
    שמי גרינברג שאול, ובשעה 04:30 לערך בתאריך 07/10/1973 שימשתי כנהגו של מ"פ ז' – רמי מתן בעת התנועה ממזרח למערב בקירבת צומת טליסמן / לכסיקון ("צומת דיזי") כאשר אני נוהג בעזרת מכשיר ראית לילה – "קרנף".
    אני עברתי את קורס נהגי הטנקים יחד עם גיורא והכרתי אותו יותר בתקופת קורס המטקים , בחור אינטליגנטי הרבה מאד מעל הממוצע ותמיד תהיתי מה עושה הוא בתא הנהג ומדוע אינו נמנה על אנשי הצריח שנחשבו בתקופתנו כ "מוכשרים יותר " …………
    תנועה הגדוד מ"טסה" לקו עמדות המיועד צפונית לתעוז "נוזל" נקטעה עקב התקלות במארב חי"ר מיצרי (כניראה כוח קומנדו מיצרי שהונחת בציר טליסמן 34 שמטרתו היתה לעכב כוחות ישראלים שיחושו לעזרת התעוזים והמעוזים ) , אך שתי הפלוגות פנו שמאלה מציר טליסמן ותקפו חזיתית את המארב והשמידו אותו תוך שהן סופגות פגיעה בשני טנקים של פלוגה ח' וחשוב יותר שני נפגעים ונפטרו מאוחר יותר. (סגן ארז גורן וסמל צבי לוינשטיין ז"ל).
    כידוע, הגדוד שהכיל שתי פלוגות שמקורן – אנשי קורס מפקדי הטנקים שעמד בפני סיומו בשיבטה, נע בתנועה מהירה בשדרה במטרה ליצב קו עמדות באזור תעוז "נוזל" אך החטיא את הפניה אל ציר "חזזית" שבאמצעותו אמור היה להתייצב בקו העמדות.
    הגדוד המשיך דרכו מערבה תוך שהוא חודר בחסות החשכה ומבלי שהתכוון למרכז חניון מיצרי שהכיל טנקים ואנשי חי"ר, כוח מיצרי שזה עתה חצה את התעלה מזרחה מכיוון אסמעליה.
    פירסום היומן כעת העלה בי מחשבות וזיכרונות אודות אותו ארוע – ההתקלות בחניון המיצרי.
    עד היום אינני יודע בבהירות את סדר תנועת הכוח אולם אני מבקש להביא לידיעתך את הפרטים הבאים : כנהג טנק מ"פ למעשה הייתי הטנק הראשון בפלוגה שנעה בשדרה אך לפני נעו טנקים נוספים כנראה הפלוגה השניה – פלוגה ח'. היתה חשכה מוחלטת ושקט מתוח שרר בחלל הטנק. באופן פיתאומי חצה קו ירוק בוהק את מסך מכשיר ראית הלילה שלי והוא חלף מכוון לפנים ונע לאחורי הטנק והבהק זה היה מלווה בקול רעם אדיר שסיים את השקט ששרר עד כה. מעולם לא דובר על תחושות הנהגים בארועים שכאלו אך אני יכל לאמר לך כי זאת תחושה של חוסר ישע כוון שכל אשר אתה יכל לעשות אינסטינקטיבית הוא להרכין קימעה את הראש לכיוון ההגה ולעצום את העיינים ….. אין לך כנהג כל אמצעי בעזרתו אתה יכל להשיב אש ….. ולאחר ששבה אלי ראייתי עקב הסינוור העז שחשתי, ראיתי תוך שאני ממשיך לצפות במכשיר ראית הלילה את אחת התמונות החרוטות במוחי בצורה ברורה וכמעט מוחשית גם בחלוף 40 שנה , ממש מולי בקו ההתקדמות של הטנק כ 30 -40 מטר לפנים – פס ירוק נוסף שנע מימין לשמאל – מצפון לדרום, כשהוא פוגע ישירות באחד הטנקים שלנו שנע במרחק של 10 – 15 מטר ממקור הירי ! שובל האש של ירי רקטת RPG האיר את צוות ציידי הטנקים המיצרי שביצע את הירי כאשר היורה עומד ניצב ויורה RPG מעבר לכתפו, ואיש הצוות הנוסף, כורע ברך בצמוד לו. פגיעת רקטת ה RPG היתה מדוייקת ופגעה בקו חיבור צריח / תובה של הטנק כשהיא מפזרת סביב נקודת הפגיעה את אותה "עטרה" ידועה ומוכרת של פגיעת מיטען החלול במטרה .
    מרגע זה ואילך השתנתה התמונה מקצה לקצה. רשת הקשר רתחה, וירי מקלעים ותותחים החליף את השקט ששרר דקות מעטות לפני כן. רמי המ"פ נתן פקודת ירי לזאב וואדס התותחן, אך זאב לא זיהה את המטרה וצעק שאינו מזהה, ממש כעסתי עליו באותו רגע ומיד בעקבות כך ירה רמי ירי עצמי מבקר המפקד אולם לא הבנתי שהיתה פגיעה כל שהיא. זאב לא יכל מעולם לראות את המטרה מכוון שחלפנו מטרים ספורים מטנקים מצריים שבחניון וממרחק כה קצר המטרה מילאה לו את כל הצ.פ.ע ובתוספת תנאי התאורה האפסיים לא יכל לזהות כל מטרה ברגעים אלו ….. חלפו דקות מספר ואני מזהה ברשת הקשר את קולו של אלי זכאי הטען -קשר והוא מדווח על פגיעה בטנק שלו ועל כך שחי"ר מצרי רב בקירבתו והוא מוקף. מיקומו לא היה ברור באותו רגע, והפקודה שניתנה היתה "החלצות לאחור , איש איש לנפשו ! תגן על עצמך ומאוחר יותר נחלץ אותך !". ישנם רגעים בהם אתה הלוחם הטירון חסר כל ניסיון ויכולת שיקול דעת נכונה, ניקלע למצבים אבסורדיים שמצד אחד אתה חש שאתה מפקיר את חברך הקורא לעזרה, אך מצד שני אתה חייב להוביל את שאר הכוח ולתת לו דרך פעולה להחלצות כלל הכוח. ואני אכן זוכר את תחושת הכעס שעטפה אותי אך חייב הייתי להמשיך ולנהוג בטנק בהתאם להנחייתו של רמי מתן המ"פ, ואני מניח שהתברברנו שם דקות לא מעטות בתוך אותו חניון מיצרי מכוון שבשעה שהתרחקנו קימעה מאותו אזור, כבר עלה מעט השחר ואף ניתן היה להבחין פה ושם בטנקים מיצריים שגם הם הופתעו, ומתוך הלם הדדי כנראה, לא היו כל חילופי אש והתבצעה מעיין "הפרדת כוחות" כאשר הגדוד נע לאזור תעוז "נוזל" ומייצב קו על הגבעות הסמוכות.
    במהלך התקלות זאת בצומת טליסמן / לכסיקון איבד הגדוד שני טנקים למייטב ידיעתי. הטנק של יורם אילון מפלוגה ח' שממנו שרד נהג הטנק – אפרים שולמן ידידי, ונפלו שלושת אנשי הצוות : יורם אילון המט"ק , קובי ראובני הטען , ודב פישקוב התותחן – ז"ל , הי"ד . הטנק שלהם כניראה שהמשיך מערבה כשהוא משיב אש ניפגע ופרס זחל בקירבת מי אגם תימסח , אנשי הצוות נורו בעת ניסיון החלצותם מהטנק ואילו אפרים שולמן המתין שעות בתא הנהג בהעמידו פני מת ונחלץ עם חשכה כאשר נע רגלית צפונה למוצב "פורקן" .
    הטנק השני שנפגע למייטב הבנתי הוא הטנק המפלוגה ז' עליו פיקד סג"מ יאיר שחק ז"ל , בו נהג גיורא מייזלר ז"ל, מוטי שמיר ז"ל שימש כתותחן ובתא הטען היה אלי זכאי שנפל בשבי ויבל"א . אינני יודע תפקידו של צוות זה שבמקורו שימש כטנק מג"ד , ולא ברור לי מקומו של מצנע ברגעים אלו אולם ברור לכול כי זה הצוות שאייש את הטנק הנותר שניפגע ובו נפלו החללים הנ"ל . עוצמת הפגיעה של רקטת ה RPG כפי שאני ראיתי במו עיני, לא איפשרה לדעתי המשך תנועת הטנק למרות שהטנק לא נידלק, וזאת אני אומר באחריות מלאה !!! ואם אצרף לציר הזמן את קריאתו של אלי זכאי לעזרה וכל כך סמוך לארוע בו צפיתי, אני חושב שזה הטנק שראיתי נפגע ולדעתי אף נותר במקומו. אני מניח כי אנשי הצוות באם לא נפגעו מרקטת ה RPG הרי שיתכן ולצערי נורו אף הם בעת נסיון החלצותם כאשר סביבם כל הכוח המיצרי !. אני מוסיף מחשבה שמקורה רק בתחושה אישית ,כי לא היתה כל אפשרות להחלץ מהטנק שנותר לדעתי בלב החניון המיצרי, וזאת בה בשעה שהשחר החל מפציע וכבר ניתן היה להבחין בכל מי שנע בשטח רגלית או רכוב, ומכאן אני די ספקן לגבי האפשרות כי גיורא נחלץ המשיך בלחימה ואף זוהה ע"י חברו ימים מספר מאוחר יותר, אולם זאת תחושתי בלבד, מתוך הכרתי את תנאי השטח ואת המצב ששרר באותן שעות מסביבנו . (למרות שיבוא מי שיאמר – ראה מקרה אפרים שולמן, אלא ששולמן אפרים מצא מחסה במוצב "פורקן" ולאנשי צוות הטנק של סג"מ יאיר שחק לא היה בקירבתם כל אפשרות למצא מחסה שכזה !)
    לעניות דעתי, אני צפיתי מבלי לדעת למעשה ברגע הפגיעה בטנק שבו נהג גיורא, ותאור רגע זה בתוספת האוירה והתחושות שכניראה היו משותפות לכולנו באותם רגעים אני מבקש להעביר לך ואף לשתף אותך בתחושותי בנוגע לאובדן גיורא ז"ל.
    אכן, חלפו רק 40 שנה מאותם ארועים ורגעים שאותם אנו נושאים בנפשנו ובמוחנו כל הזמן, ולעיתים אין כל צורך אפילו לעצום את העיניים כדי לחיות אותם רגעים שוב ושוב.
    כאב אובדן חברינו אינו בר שיכוך, וזיכרונם איתנו לעד.
    תהי נשמתם צרורה בצרור החיים לדור דור.
    שאול.

  2. מאת Gili Meisler‏:

    שאול יקר
    תודה רבה מעומק הלב על דבריך המרגשים.
    רציתי ליידע אותך – כל הפרטים שכתבת בהקשר לטנק של גיורא אכן נכונים, עד לנקודה מסוימת – מאותה היתקלות במארב המצרי הטנק נפגע קלות בלבד. התוצאה הישירה של היתקלות זו – התנתקות הטנק מיתר הכוח. במקום להישאר במקומם – המשיך הטנק כמצוות מפקדכם רמי מתן ״נוע מערבה אל עבר התעלה״ – כטנק בודד. על מה שקרה אז – בהמשך היומן, וכן בסרטי ״גחליליות״.
    חיבוק גדול.
    גילי

  3. מאת גיא פורן‏:

    שאול,
    קראתי בנשימה עצורה את התאור שלך על מה שעברת לפני 40 שנה.
    כל הכבוד על הזיכרון החד וכל הכבוד על זה שמצאת את הכוח לכתוב את הדברים לגילי.
    גיא

  4. מאת גרינברג שאול‏:

    גילי שלום.
    הערה קטנה ומשמעותית :
    כמי שנהג את טנק המ"פ רמי מתן – מ"פ ז' גד' 196, במהלך שלושת ימי הלחימה הראשונים, וכמי שהאזין לכל הברה וקריאה שנשמעה ברשת הקשר הפלוגתית והגדודית – (ולידיעה, בטנק המ"פ האזנה ויכולת קשר קבועה גם לרשת הקשר הגדודית), ברצוני להדגיש בצורה חד חד משמעית כי מעולם לא שמעתי כי בהתקלות בצומת דיזי (לכסיקון / טליסמן) ניתנה הפקודה לכלי כל שהוא, כי
    עליו להמשיך לנוע מערבה אל התעלה !!!!!
    נהפוך הוא – הפקודה היתה חד משמעית – החלצות לאחור מידית, וכן הודעה על הכוונה לחילוץ בהמשך הפעילות. בהמשך תהליך ההחלצות לאחור כבר החל השחר עולה וניתנה פקודה בקשר – כי את ההחלצות לאחור יש לבצע תוך כדי תנועה לכיון מקור האור העולה, לכיוון השמש – קרי לכיוון מיזרח, הטנקים נעו מיזרחה עם תותחים מצודדים לאחור לכיוון מערב – ולכל ברור כי התעלה שכנה ממערב לנו!!!
    (בל נישכח כי ארוע החדירה וההתקלות בכוח מצרי כה גדול יצר מהומה ובילבול לא קטן בקרב כוחותינו ולכן ניתנה פקודה מקורית זאת)
    בכל מקרה, מודה אני לך על שיתוף רבים מאיתנו – חבריו לנשק של גיורא ז"ל, בכל האוירה והכאוס ששררו ברחבי המדינה בקשר לתוצאות העגומות של המילחמה ובדגש חד משמעי את אשר עבר על כל משפחות הלוחמים וברור שבמיוחד את אשר עבר על משפחות השכול. רבים מאיתנו ששרדו את התופת המשיכו ברצף פעילות לחימה ממערב לתעלה, בקוי "הפסקת האש", תוך שהם שמים דגש על הכשרת צוותים חדשים שנדרשו כאויר לנשימה לצורך מילוי השורות שנדלדלו עקב אובדן החברים במהלך הלחימה, ורבים מאיתנו אף העבירו קורסי צמ"פ וקמ"ט על אדמת אפריקה, ולמען האמת אף לא ניתן בידינו הזמן שנידרש לעכל ולהתאבל על אובדן החברים, אך זאת אנו עושים כבר מעבר ל – 40 שנה, ורבים מאיתנו אינם מוצאים נחמה ומנוח עד היום.
    תודה, ושמור על עצמך,
    שאול.

  5. מאת Gili Meisler‏:

    שאול יקר,
    תודה רבה על מה שכתבת.
    אבל -
    אני רוצה לעדכן אותך בנוגע לעדותו של אלי זכאי, איש צוות הטנק שחזר מהשבי. אלי זכאי נחקר פעמים רבות ותמיד עמד על עדותו המפורטת בנוגע להוראה שקיבלו מרמי מתן המ״פ לאחר שהתנתקו מהכוח (לאחר ההיתקלות במארב המצרי): ״נועו מערבה לכיון התעלה״.
    מי שחיזק את עדותו זו הוא רמי מתן עצמו, שחזר על הדברים – ותוכל לראות ולשמוע את עדותו בסרטי ״גחליליות״. רמי מתן אומר באופן מפורש: עניתי לו: נוע מערבה.
    שאול, רציתי עוד להוסיף: לאחר שריאיינתי למעלה מ- 50 מרואיינים במשך כשעתיים-שלוש בממוצע לכל ראיון (לצורך הסרט שלי, גחליליות), אני יכול לומר לך בקצרה את המסקנה שלי בנוגע לזיכרון האנושי – כמובן מבלי לנסות לפגוע באף אחד: היו לי מרואיינים שאמרו לי כבר בהתחלה שהם לא מבינים מדוע אני מעוניין לראיין אותם כי במילא אינם זוכרים דבר, וככל שהראיון התקדם הופתעתי לגלות שזכרונם מעולה. ומצד שני נדהמתי מאנשים שזכרו בצלילות ובהירות אירועים שאני יודע באופן וודאי שכלל לא התרחשו.
    מקווה שייצא לך לצפות גם בסרטי החדש ״שברים״, שמספר את סיפורו של הדור שלכם, מנקודת מבט אישית, על כל השבר הגדול שחוויתם.
    והלוואי ולא תסחוב על גבך ונפשך תחושות אשמה או תחושות דומות לכך, ומקווה שהצלקות רק גורמות לך להתחזק.
    חיבוק חזרה, ומקווה שייצא לנו להשתמע,
    גילי

  6. מאת ורד שביט‏:

    היומן הזה הוא סיפור המתח הטוב ביותר שאפשר לקרוא, לצערנו.
    גילי, שאול – תודה.

  7. מאת גרינברג שאול‏:

    גילי שלום.
    אני מודה לך על התיחסותך לדברים שהעלתי ביחס לההתקלות בצומת דיזי בבוקרו של 7/10/1973. ברצוני לסיים חליפת מכתבים זאת, כי אני חש שהיא זולגת לכיוון התנצחות חסרת כל תועלת, והיא אף מסיטה את המחשבה מהמטרה האמיתית של פירסום היומן שהיא לדעתי ולהבנתי – שיתוף תחושות שחווינו כולנו לפני 40 שנה ולאורך כל פרק זמן זה, ואכן התחושות מדהימות ותודה לך. אסיים ברשותך בהבהרת שתי נקודות :
    1. מסקנתך אודות הזיכרון האנושי כניראה נכונה לחלוטין. אני מבין את הבעיה שנוצרת בכל מצב בו קיימת מטבע בעלת שני צדדים, ולעולם לא תדע על איזה צד היא תיפול… אבל היא נופלת כי אין מטבע שנשארת באויר .
    2. ברצוני וברשותך, לתקן קו מחשבה משמעותי לעניות דעתי אשר נכלל בתשובתך ואינו תואם את תחושותי כלל ועיקר, ואני מתייחס לכתוב: "והלוואי ולא תסחוב על גבך ונפשך תחושות אשמה או תחושות דומות לכך, ומקווה שהצלקות רק גורמות לך להתחזק." אינני סוחב על גבי כל ערמת תחושות אשם, ואינני חושב כי על מי מאיתנו לחוש תחושות כאלו ! אני חש כי אני שייך לקבוצת אנשים / לוחמים אשר לא היא שיצרה בסיס לתחושות אשם כאלו ואחרות, נהפוך הוא, אנו הוזעקנו והוטלנו לסיטואציה בלתי אפשרית ולמעשה עמדנו בה בכבוד רב על גבול הבנה כי הבלתי יאומן התרחש, ולנושא תחושת האשמה אין כאן כל מקום אחיזה!!! מה שאני אכן נושא אינו ממוקם על גבי אלא בליבי. נושא אני בליבי כל העת מזה 40 שנה, את תחושת הכאב שאינו מתעמעם ואף מתעצם בחלוף השנים – כאב ההחמצה של מימוש משמעות החיים ע"י כל חברינו שנפלו לצידנו, וכן את הכאב בעקבות הבנת תחושת ההחמצה של כל בני המשפחות השכולות לחוות חיים מלאים לצד יקיריהם שאינם.
    בכל מקרה, אני ממשיך לעקוב אחר תהליך פירסום היומן המדהים ואני מסכים איתך לחלוטין כי הצלקות אכן תורמות ומצביעות על תהליך ריפוי מסויים אולם, לעניות דעתי זה תהליך שלעולם לא יסתיים ……
    גילי, היה ברוך ואנא התמד בפועלך המבורך.
    שבת שלום.
    בברכה,
    שאול

  8. מאת Gili Meisler‏:

    שאול יקר
    תודה על שתיקנת אותי בעניין תחושות אשם וכיו״ב – מלכתחילה דבריי בעניין זה התכוונו להיות כלליים ולא ספציפים בנוגע אליך, למרות שהשתמע אחרת – ואני מתנצל על כך. אני מאושר לדעת שאינך חש כל תחושה דומה – וזה נפלא, וכך צריך להיות.
    בוא נחזור אל העיקר – בנוגע לאשר התרחש בלילה המדובר, לאחר ההתקלות הראשונה של הכוח עם המארב המצרי, כשהטנק של גיורא מייזלר, אלי זכאי, מוטי שמיר ויאיר שחק איבד מגע פיסי עם יתר הכוח ונותר מאז לבדו. לפי מה שכתבת – אם הבנתי נכון את טענתך – אתה סותר את הטענה כאילו התבקש הטנק להמשיך לנוע אל כיוון התעלה – מערבה.
    למילה ״התנצחות״ קונוטציה שלילית – איני יודע אם לכנות זאת ויכוח או פערי זיכרון או השד יודע מה, אבל הנקודה מעניינת – שלא לומר חשובה – ולדעתי כדאי בהחלט לדוש בה, בלי לריב ובלי מטענים שליליים.
    אז בבקשה אקדים ואומר – הטענה שלך אינה מתנצחת איתי, מי אני בסיפור הזה? קטונתי, הרי לא הייתי נוכח שם. אני רק פגשתי וריאיינתי שלוש מהדמויות המרכזיות שנשארו בחיים מהאירוע המדובר. האחד – מפקד הכוח – מג״ד עמרם מצנע – שאינו זוכר כלל שאחד מהטנקים איבד קשר עם יתר הכוח. השניים האחרים – אלי זכאי, איש צוות הטנק היחיד ששרד מהטנק המדובר, ורמי מתן – מ״פ הכוח – זוכרים את אותו הדבר. בחרתי כאן שלא להביא מעדותו המצולמת של אלי זכאי, היות והבטחתי לו הבטחה אישית, בזמנו, שכל קטע וידאו יאושר על-ידו, אבל תסמוך עליי שהוא חוזר על מה שאני אומר. תוכל גם לקרוא את עדותו הכתובה (בעת שחקרו אותו לאחר חזרתו מהשבי) כפי שמופיעה ביומן של אבי. תספיק כאן, לדעתי, עדותו של מפקדך, רמי מתן.
    הנה היא לפניך – למעלה, בטור האמצעי, בחלון הוידאו.
    אשמח לשמוע תגובתך – אין זו התנצחות, אלו תעתועי הזיכרון.
    בהערכה רבה,
    גילי

  9. מאת גרינברג שאול‏:

    ערב טוב גילי.
    אני מסכים כי אכן השימוש במילה התנצחות אינה מתאימה כלל ועיקר לתאור המחלוקת ביננו , ואכן היא יוצרת תחושת ויכוח ותחושת סתירה וביטול של צורת חשיבה והבנה שונה של אותו ארוע ואני מצר על השימוש השגוי שעשיתי בה.
    אנא הבן כי תגובתי הבסיסית ביחס לארוע נובעת אך ורק מתוך כך שכאב לי מאד סיפור העלמותו של גיורא חברי לנשק, ויותר מכך מעצם הערכה הרבה שרחשתי לו מתוך הכרת דמותו במהלך שרותינו המשותף בקורסים השונים אותם חווינו יחד כי שנינו במקור שימשנו כנהגי טנקים.
    אנא הבן כי אני ישבתי במושב הנהג בהפרש גובה של כ 1.5 מ' מתחת לעמדת מפקד הטנק , והייתי קשוב לכל הנאמר ברשת הפלוגתית והגדודית בו זמנית. עלי להוסיף כי בשלב ראשוני זה של לחימה קו מחשבתינו היה נתון ומושפע מעצם היותנו קמ"טניקים – רוצה לאמר חיילים שנבחנו כל העת ע"י מפקדיהם ועצם העובדה שמפקד הטנק שלנו היה "במקרה" רמי מתן – מפקד הפלוגה, זה הוסיף לצוות הטנק באופן תת הכרתי מעמסה נפשית נוספת, חשנו כי אנחנו חייבים כצוות המ"פ להיות "הטובים ביותר !!!" וחששנו כל העת שיתאכזב מאיתנו ואני מוסיף פרט זה כדי להסביר את המקור לתחושותי, חידוד ובהירות הזיכרון הנטוע במוחי.
    במה קשורה הפיסקה הקודמת לנושא ??? ובכן אתה כחייל חסר כל ניסיון קרבי מתנהל בתחילת לחימה אמיתית עפ"י דפוס התנהגות אותה רכשת במסגרת הקורסים ושעות התירגול הרבות.
    דפוסי התנהגות, צורת חשיבה, ופקודות החורגים מכל אשר אתה למדת והפנמת במהלך הכשרתך כלוחם וכטנקיסט מלוות בתחושת כעס והתנגדות פנימית עזה, ועקב כך הן נחרטות בצורה בהירה ברורה ועמוקה בתודעתך כחייל וכאילו אתה אומר– "מה קורה כאן? תאוריה לחוד ומעשה לחוד?"
    וכדי להבהיר לך משמעות זיכרון הדברים אני מביא לפניך ארוע שהתרחש ב – 7/10/73 בשעות הצהריים המוקדמות כאשר הפלוגה (פל' ז) תופסת עמדות לאורך רכס "נוזל" בקירבת התעוז "נוזל". רמי מתן המ"פ ניהל לאורך כל הבוקר את אש הפלוגה בטווחים ארוכים מאד ורוב תשומת ליבו הופנתה לתצפית ומתן התראות על טילים רבים שנורו לעבר הטנקים שלנו. אומנם פעולה זאת היתה חשובה לאין ערוך מתוספת ירי של הטנק שלנו, אולם אני מאד "כעסתי" ולא הבנתי מדוע אין הטנק שלנו משתתף בצורה יותר פעילה בירי עצמו…. בשעות הצהריים ולאחר שנפגעו בפלוגה טנקים לא מעטים ובעמדות האש נותרו ממש מעטים, אני כנהג רואה את הטנק של מ"מ 2 – חיים אידזיקובסקי ז"ל נע לאחור ויורד מעמדתו מצידנו הימני. אני לא ייחסתי לכך כל חשיבות כי טנקים מטיבעם להחליף עמדות כל הזמן …. ולפתע ברשת הקשר נישמע קולו ההחלטי של רמי מתן (מפקד הטנק שלי, ומי שנתפס ברגעים אלו בתודעתינו כיד ימינו של אלוהים ולא פחות מזה….) קורא למ"מ 2 לעצור מיד במקומו אחרת הוא יורה בו …… האם אתה יורד לסוף דעתי בניסיון להבין תחושותי בשעה שמפקד הפלוגה מאיים בירי על מ"מ בפלוגה ????
    ולעצם תנועת טנק 2 לאחור – רמי לא ידע כי שניה לפני כן ניפגע טנק 2 בקצה התותח שלו ע"י טיל סאגר, אחד מבין עשרות שפגעו בנו או חלפו מעלינו, ופיסת מתכת מקצה התותח פגעה ישירות בחזהו של חיים אידזיקובסקי המ"מ, והביאה למותו ונפילתו אל תוך צריח הטנק. הצוות שעסוק היה במתן טיפול מידי למפקדו נע כראוי לאחור אולם דבר נפילתו של המפקד לא הובא לידיעת המ"פ וכך נוצר המצב הבילתי אפשרי שנחרט במוחינו, ומכאן הדיוק הרב בזיכרון פירטי הפרטים של תאור הארוע (אימות נוסף ומקביל לתאור זה תמצא בסיפרו של ברטי אוחיון " נשארנו שם" – ראה עמוד 65).
    במידה ותחוש כי אתה מסוגל להבין זאת, אני גם בטוח שתבין מדוע רגע חריג זה נחרט במוחי בצורה כה ברורה ובלתי ניתנת לטישטוש !!! ואין מי שיוכל לשנות את התמונה הרלבנטית בכל דרך אפשרית (במבט לאחור הרי ברור לי שפקודת ירי של רמי מתן המ"פ מעולם לא היתה ניתנת על ידו אבל זה רק במבט לאחור ….). והיו עוד תמונות נוספות ולא מעטות אשר גררו תחושות קשות ומעיקות והן שהובילו למצב בו פירטי פרטים של ארועים נוספים מאוחסנים במוחינו בצורת קבצים – קיבצי תמונות המכילים צבעים, רעשים, רייחות, טעמים ועוד פרטים שונים שנקלטו במוחנו בכל דרך אפשרית של תחושה.
    אני מקווה שהמקור ליכולת הזיכרון החדה ברגעים אלו מובנת כעת יותר ולכן, אני חייב לאמר כי אני זיהיתי את קולו של זכאי, "הקול של הטברייני" ברשת הקשר קורא לעזרה, ומפרט כי הוא מוקף ומותקף, אני מצטער אך אני חייב לידע אותך כי נחנתי "בשמיעה מוסיקאלית אבסולוטית ", ואינני חושב לשניה כי טעיתי בזיהוי. כעת קשור את הקריאה לעזרה שעלתה בקשר כמעט בו זמנית עם תמונת הירי והפגיעה של צוות ציידי הטנקים המיצרי שראיתי בפעולה בעיני, ירי שפגע בטנק מכוחותינו ושנע כ – 30 – 40 מטר לפני (ואגב – בשיחה עם רמי מתן שעמד מטר מעלי בעמדת המפקד עם פנים בכיוון הנסיעה…. מתברר לי כי אינו זוכר כלל תמונת ארוע ירי ופגיעה שכזה…), והרי לך מסגרת ברורה לתחום התרחשות הארוע.
    כעת, הצמד לתאור הארוע הנ"ל את הוראתו של רמי מתן לכל הטנקים לנוע לאחור להחלצות ללא כל מתן מענה מעשי מידי לקריאת לחברינו הנילחם על נפשו….. זה שוב מצב בלתי ניתן להבנה באותו רגע! מה זאת אומרת וכיצד זה יתכן כי לא נושיט עזרה מידית לצוות טנק מכוחותינו הנמצא במצוקה נוראית ובסכנת חיים כה ברורה ??? היתה תחושת נטישה קשה אשר מוטטה את האמונה כי תמיד יבואו ויחלצו אותך בכל מצב ויהי המצב קשה ככל הניתן לשער!!! מצב שנראה באותו רגע ללוחם חסר כל ניסיון בקבלת החלטות במצבים כגון אלו, הוראה ופעולה בלתי מתקבלת על הדעת והנוגדת כל אשר דגלנו בו, וכאן אני חוזר להסבר כי המצב הבילתי מתקבל על הדעת והתחושה הקשה הם אשר גררו בעקבותיהם את צריבת פרטי הארוע במוחי בצורה ברורה חדה ויוצאת דופן.
    למייטב הבנתי היה זה הטנק היחידי הנפגע באותו ארוע התקלות בצומת דיזי וזה הצוות שאבד בהתקלות הזאת כשהוא מאבד לעד שלושה לוחמים והנותר נופל בשבי. כמו כן לא מתקבל על הדעת כי למעט הטנק של יורם אילון שאבד איתו כל קשר והוא הגיע לשפת אגם תימסח דרומית למוצב "פורקן", כל הטנקים האחרים של הגדוד שהיו בהאזנה אכן קיבלו פקודות ברורות וחד משמעיות מרמי מתן ואף מהמג"ד מיצנע – לנוע לאחור עם תותחים לאחור כאשר נעים מזרחה לכיוון "האור העולה עם שחר" – אכן הבינו את רוח הפקודה ומילטו עצמם מלב הכוח המיצרי מיזרחה וכך הדבר לגבי טנקים מפלוגה ח' של נמרוד גאון ז"ל שנעו חזרה מזרחה כמעט משפת אגם תימסח, ורק לטנק של שחק ניתנה הפקודה לנוע מערבה… האין קו מחשבה זה מוזר בעינך ?????
    אין חולק על יצירת קשר בין הטנק של רמי מתן (הטנק שלי) לבין הטנק של זכאי (של המ"מ שחק) וזה יתכן כי במידה והטנק של זכאי היה במסגרת פלוגת רמי מתן אך טיבעי שיפנה אליו בעת מצוקה ברשת פלוגתו של רמי מתן – "רשת זוגי" ואם לא כך, הרי שהטנק של זכאי היה במקורו הטנק של המג"ד מיצנע והיה מצוייד במערכת קשר ברמה גדודית כך שגם הוא יכל היה להאזין לפקודות בקשר של פלוגה ז' ! בל נשכח כי זכאי היה טען-קשר ולא היתה לו כל בעיה לעבור לרשת פלוגה ז' ולפנות לרמי מתן אותו הכיר מעצם השתיכותו לקורס המט"קים עליו פקד רמי מתן! הפניה לרמי מתן מצד הטנק של זכאי התרחשה מבחינתי בוודאות מלאה לאחר הירי שבו צפיתי אישית ולא היה ידוע לי כלל על אף טנק שפרס זחל במהלך התנועה מערבה עד לרגע ההתקלות.
    מהרגע שנתברר לי כי צוות גיורא נעדר וזכאי נפל בשבי, נידרש לי זמן לא קצר להבין ולהסכים עם ההחלטה שקיבל רמי מתן באותו רגע של התקלות, מכוון שכל נסיון לאתר ולחלץ את הצוות של גיורא היה מסתיים בכישלון ובאובדן לוחמים וטנקים נוספים ללא כל יכולת להחלץ.
    אני מביא בזה תמונות החרוטות בזיכרוני לפירטי פרטים ושוב כולן קשורות קשר הדוק לרגעים של אי הבנת דרך הפעולה שנגדה עקרונות מרכזיים במשמעות היותינו חיילים/טנקיסטים/חברים לנשק. אני אישית דבק בתוכנן ובתאורן בצורה חד משמעית ואותן אשא כך עד סוף ימי, כך שאין בכוונתי מצד אחד לשנותן, ובה בעת אינני נוטה לנסות ולשכנע את החושבים אחרת כי טעות בידם, אני רואה עצמי כמי שברצונו להוסיף מידע נוסף לארוע ההתקלות בצומת דיזי ועם דגש על העלמות גיורא מייזלר, יאיר שחק , ומוטי שמיר ז"ל, ואפילו אם אחרים חושבים או זוכרים דברים שונים!
    אני חוזר להתחלה וטוען כי אינני בא להסביר במה התאור שלי למקרה ההתקלות נכון יותר מתאורים אחרים שחקרת חזור וחקור, ואינני בא לשכנע אף אחד, אולם עליך לדעת כי קיימת גירסה שונה לדרך תאור הארוע כפי שאתה מתאר או מבין מתאור לוחמים אחרים ובזאת אסיים.
    בברכה, שאול.

  10. מאת גרינברג שאול‏:

    נ.ב.
    לטענה כי הטנק של גיורא דיווח כי פרס זחל …….. האם לטנק שפרס זחל ניתנה פקודה לנוע מערבה ????? טנק כזה לא יכל לנוע לשום מקום במצבו, ובמיוחד כאשר ברקע ובסביבה הקרובה נעים ויורים כוחות אוייב …..

  11. מאת גרינברג שאול‏:

    נ.ב.
    בסירטון שבו מתראיין רמי מתן עולה כי לטענתו נעלם הטנק של גיורא כבר בסיום שלב השמדת מארב הקומנדו המיצרי ב"ציונה" ושם נאמר על ידו כי יתכן והיה עליו לתת לצוות הטנק שנעלם הוראה לעצור ולנוע מערבה לכביש שהיה סמוך כ 300 מ' מאיתנו, (ראה כוונתי לדבריו בנקודת זמן 03:20 של הסירטון) אך בשום אופן לא ניתן להבין כי רמי מתן הורה לטנק של גיורא לנוע מערבה לתעלה !!!!!!!!
    וכל זאת מבלי שאני אישית זוכר כל שיחה בנושא העלמות הטנק בשלב זה !
    כמו כן נאמר בברור שהטנק שהיה במקורו טנק המג"ד מיצנע שימש משום מה כטנק נוסף בפלוגת רמי מתן ומוזכר כי נע כטנק אחרון בפלוגה, ומובן לי כי היה בהאזנה לתדר הפלוגה שלנו.
    שאול.

  12. מאת Gili Meisler‏:

    שאול יקר
    תרשה לי לומר לך – בידידות כמובן – כי כל הסיפור היה נחסך אם היית יורד לסוף דעתי כפי שכתבתי לך בתגובתי הראשונה…
    אתה פשוט מערבב (שלא לומר מבלבל) בין שני אירועים שונים.
    בקצרה ובפשטות: ההיתקלות הראשונה של הכוח שלכם התרחשה לאחר רדת החשכה של השישה באוקטובר, לפי רמי מתן – בסביבות 8-9 בערב, עם ההתקלות של המארב המצרי.
    בגמר האירוע הזה ניתק הטנק של גיורא, זכאי, שמיר ושחק – טנק 123 – מיתר הכוח. מרגע זה הטנק התקדם לבד – כשההנחיה מרמי מתן, מפקד הפלוגה, הייתה – נועו מערבה.
    הסרטון שצירפתי בעמוד זה מתייחס לאירוע הזה, והדברים נאמרים שם בבירור – ומגובים בעדותו הכתובה של אלי זכאי, כפי שנחקר במצ"ח, עדותו זו נמצאת בידיי.
    לפנות בוקר, בסביבות השעה 3 (של השבעה באוקטובר), פרש הטנק זחל, ומרגע זה לא יכול היה להתקדם (אגב, קדמה לאירוע זה "תקלה" נוספת שגרמה לעצירת הטנק – [נזרקו על הטנק רימונים] אולם על תקלה זו צוות הטנק הצליח להתגבר והמשיך בהתקדמותו). מפקד הטנק דיווח על כך לרמי מתן, שלפי דבריו אמר להם שיחזיקו מעמד ושהם ינסו להגיע אליהם ולחלץ אותם לפנות בוקר. כמובן שהוא לא אמר להם אז נועו מערבה וכדומה – כי הרי הטנק לא זז. גם דברים אלו מגובים בעדותו של אלי זכאי, וכן בעדותו של רמי מתן.
    (בסוגריים אגיד רק את זה: חבל שלא נתן להם הוראה לקחת את עצמם ולברוח מזרחה בחסות החשיכה.)
    עם עליית האור הבחינו אנשי הצוות שהם מוקפים במצרים, וזה כבר סיפור אחר…
    מקווה שהעניין ברור אצלך כעת.
    תודה! ואנא המשך לשתף אותי ואת כולנו במחשבותיך, אני מוצא שהדבר חשוב מאוד.

  13. מאת יודפת‏:

    Wow