יום שבת – 17.11.73

1. 10:45 – באו כרמלה מרציאנו ובעלה (העוזרת שלנו לשעבר).

2. צילצלתי שוב למשפ' דויטש שתמסור לעליזה על התיק שנשאר אצלנו, בכדי שנוכל לקבוע פגישה בתל-השומר ולהחזיר את התיק.

3. ביקרו אותנו – ביסטריצקי נתן וחיה (11:40-13:00 ?), מיוזם ואישתו (12:00-13:40), גיורא ביתן (12:10-13:20), ארי כהן ורחל צפתי
(13:00-14:15). רחל צפתי הבטיחה לי להביא מכתב של גיורא.

4. 14:45 – ארי כהן הביא לי תמונה של גיורא מתקופת הטירונות.

5. 17:10-18:00 – באו שרה ושמואל הררי, נורית מייזלר, אלישבע ועמי גרינברג.
ב- 17:15-17:40 – משה טכורש (אחיו של צחי טכורש שעזר ב"מחקר" שלי).
ב- 17:25 – ירושלמי ואשתו (כחצי שעה), חנה וישראל גולן (היו עד 18:15).
17:50 – 3 חברים של גיורא (אורי פַּלְטִי, טלי מני, ועוד בחורצ'יק). היו כשעה.
17:50 – בן-זאב ואשתו נחמה – 18:50
17:55 – עזריאל לוי ונעמי – 19:05
18:10 – לווין ואשתו, רייס ואישתו – 19:40
18:12 – מנור לנה ובעלה – 18:50
18:50 – ניסן וזיווה לוויתן – 20:20
19:00 – קמינסקיה ובִּתה – 20:00
19:30 – צילצלה חנה גולן. דיברה עם האחות הראשית (או הסגנית שלה?) מרים, וזו אמרה לה שמחר אי-אפשר לבוא לבקר את אלי זכאי מכיוון שכל השבויים עוברים בדיקה ביטחונית (?). מחר חנה שוב תצלצל ותברר אם מותר יהיה לנסוע מחרתיים.
19:40 – ארי כהן ודני אבנון (חבר של גיורא) – 20:45 (ארי מסר לי שאביו עומד לרשותנו עם האוטו שלו).

6. 20:05 – ללה גרוספלד ונירה שרון (הביאה לי מספר מכתבים) – כאשר כולם הלכו נשארנו עם שתי הבנות האלה וקצת הוקל לי (וגם לפניה) בשיחתנו איתם. ישבנו איתן עד 22:45 והלכנו ללוות אותן הביתה (נירה גרה ברח' טשרניחובסקי וללה לנה אצלה). נפרדנו מהן ב- 23:05.
נירה שרון הביאה לי גם מספר מכתבים שקיבלה מגיורא. מאוד שיבחה אותו כחבר, עם חוש הומור יוצא מהכלל, כך שגם אחותה – המבוגרת ממנה – אהבה מאוד לבלות בחברתו של גיורא. מסתבר שבאותו ערב כאשר נסענו לחוץ לארץ (בקיץ הקודם), גיורא היה אצלה ורצה להזמין אותה, כנראה, ליואש ורחל.

7. כאשר יצאנו ב- 22:45 מהבית ללוות את הבנות, הגיעו בדיוק באוטו שלהם יוסף ומרגו בנבז'י. רצו שנסע קצת איתם, אולם הסברנו להם שהיום עוד לא יצאנו מהבית ושיבואו בפעם אחרת.

8. כאשר חזרנו הביתה מצאנו פתק מגיל שצילצלה רחל. התקשרנו איתה (23:20). קודם דיברה פניה ואח"כ אני. כפי שהבנתי – הסיפור של זכאי הוא בערך זה שסיפר לנו מרגולין. על גיורא – זכאי לא יודע יותר שום דבר. מסתבר שאתמול ביקר את השבויים הרמטכ"ל, והוא כאילו קבע שהטנק היה ברחבה הסינית.
האם כאשר מְפנים טנקים, רושמים גם את מקום הימצאם לפני הפינוי?

מסתבר שאלי זכאי מסר למרגולין את מספר הטנק. זכאי מרוקאי. משום-מה (כך חושבת רחל) מוזרה העובדה שאצל כולם הראש מגולח ואצלו לא. הוא מסביר את זה בעובדה שכולו ניכווה, ושהוא מדבר ערבית.
רחל גם שמעה – כאילו – שיחה שניהל איזה שהוא קצין גבוה מהאו"ם שאמר שהמצרים לא מסרו רשימה מלאה של כל השבויים.
בנוגע לזה שמחר אי-אפשר לבקר את השבויים (כמו שאמרה לנו חנה גולן) – רחל לא שמעה את זה. היא תברר. מה שכן ידוע לה שזכאי צריך להיות מחר בצום.
שעות הביקור הן 14:00-16:00 ו- 18:00-19:00. כפי שלרחל נדמה – שֵם מפקד הטנק היה מאיר שחר.

9. נזכרתי בעוד פרט: מנחם לווין סיפר לי שבנו איציק ניסה לברר איפה נמצא גיורא, וקבע שגיורא צריך היה לעבור לגדוד 297, אולם שם היה "דף" (?) ריק.


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

גיורא בתקופת הטירונות
giora_tank_army1

 הרחבה הסינית
כמו במקרים קודמים, גם כאן מדובר באי הבנה של דוד, והכוונה היא ל"חווה הסינית".

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם

  1. מאת נעמי בוחניק‏:

    רואים לפי היומן שהחזרת השבויים הייתה נקודת מפנה. נגמרה התקווה ומבול המבקרים הוא כמו בשבעה. ההורים שלך עברו גיהינום נורא! למרות שעברו 40 שנה זה עדיין נורא!