יום שבת – 24.11.73

1. 9:30 – צילצל ארקדי תימור. מסתבר שצילצל גם אתמול בערב. יכול להיות שיבוא לבקר אותנו. ישתדל לברר בנוגע לטנק פטון 123.

2. לפני 11:00 צילצלו דוד שטיינגרטן וסוניה: התעניינו, איך אני מרגיש (אתמול היה לי לא טוב, כאשר הייתי אצלם). סוניה חושבת שאני צריך לעשות קרדיוגרמה.

3. 11:00 – צילצלה אלישבע ירון והזמינה אותנו לקפה, ב- 17:00.

4. 14:05 – דיברתי עם עליזה (צילצלתי לדויטש).
חנוך לא מגיע הביתה בגלל הכוננות (כנראה שהוא בסביבות ירושלים).
כפי שהבנתי – עליזה פועלת יותר דרך הרבנות הצבאית. סיפרתי לה שהייתה אצלנו שרה ראובני ושאת מותו של אחיה קובי ז"ל קבעו לפי עדות הנהג (מפקד הטנק נהרג, שני אנשי צוות רצו ללכת לשבי, אולם לא לקחו אותם אלא הרגו, ביניהם – קובי; הנהג נשאר בתא שלו, אח"כ יצא וכעבור זמן הצטרף לאחד המעוזים, ועם צוות המעוז הגיע לכוחות שלנו).
עליזה הבטיחה לי שכאשר חנוך יחזור, יתקשר איתי. הבנתי שעליזה פוחדת מ"האמת" שעלולה להתגלות (שמוטי נשאר ומת בשדה, לבד).

5. צילצלתי לקיבוץ "מענית" 063-77142. הגעתי, כנראה, לחדר האוכל. הבחורה לא מכירה בכלל שם כזה מאיר שחר. רשמה את שְמוֹ ואת מִסְפר הטלפון שלנו והבטיחה לשאול ולצלצל מחר.

6. ביקרנו את אלישבע וקלמן ירון (17:30-19:30). בזמן העדרי מהבית הייתה אצלנו בחורה (אולי חברה של גיורא? גיל לא שאל לשמה). היו עמיצורים וכן צילצלה ורד (חברה של גיורא משער-העמקים, ורד סמילן? שֵׁר? – אמרה שתצלצל שוב.

7. 20:10 – צילצל דורון: גיסו מוכן תמיד לעזור לי. הגיס לא מכיר את מרדכי גזית (הגיס אינו בצוות החוקרים, הוא מתנדב). אין לו טלפון בבית, אולם אשתו נילי (אחותו של ציפין) נמצאת כל הזמן בחיפה עם ההורים, טלפון 04-81253.

8. 20:20 – צילצלה בלומה הופמן.

9. 21:30 – צילצלה נעמה: רצתה שנבוא אליהם כי ריבה, הֵשֶׁק, יואש ואשתו אצלו. אבירם חולה. אח"כ (21:40) אני צילצלתי אליה שאולי יבואו אלינו, ודיברתי עם ריבה. הֵשֶׁק חוזר מחר וריבה תהיה עד יום ד'.


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

קובי ראובני

קובי ראובני 1954-1973
יעקב, קובי כפי שקראו לו בני משפחתו וידידיו, היה יפה תואר, תלמיד טוב ונבון, ועמד במרכז חברת הילדים.
גויס לצה"ל בשלהי יולי 1972 והתקבל לקורס טיס, אולם נשר בתום ה"גיבוש". הוא החליט להצטרף לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורסים למקצועות הטנק ולמפקדי טנקים. היה חייל טוב וממושמע, השתדל לחיות בשלום עם מפקדיו ועם חבריו לפלוגה. השקיע מאמצים לשפר את תנאי החיים בפלוגה, בעיקר בתעוז.
ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בגזרה המרכזית ליד התעלה נפגע הטנק של קובי ממארב. הוא המשיך להתקדם בטנק הפגוע עד קו המים, שם גילה שהוא מנותק ומוקף אויבים. כשניסה קובי לצאת מהטנק נורה ונהרג. לאחר כחודש נמסרה למשפחה הודעה שהוא נעדר, ולאחר עוד מספר ימים - ההודעה שהוא חלל בשטח האויב. רק לאחר ארבעה חודשים נוספים זוהתה גופתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול.

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם

  1. מאת שרה‏:

    היי גילי!
    תודה על שמצאת לנכון להוסיף בשולי היומן את סיפור נפילתו של קובי, אחי.
    ממשיכה לעקוב אחר היומן המצמרר. בכאב, צער ובעיקר בתחושת החמצה נוראה.
    ישר כוח
    שרה