יום שני – 7.1.74

1. הגיעו מכתבים – "השתתפות בצער" – מצפרירי (ארה"ב) ומפולצ'ק.

2. הגיע מכתב – מאוד ריגש אותנו – מנירה שרון, החברה של גיורא. מסתבר שהיא גם קראה את מכתבי ב"הארץ".

3. הגיע מכתב מגד אלון, מרמת גן (זה שעבד פעם במכון לסיבים) – קרא את מכתבי ב"הארץ" ומביע את צערו.

4. נפגשתי עם ציפין: סיפרתי לו על ביקורו של רינגרט אצלנו. הוא לעומת זאת סיפר לי שחיל-האוויר לא סומך על החקירות של הלשכה לאיתור נעדרים, וחוקר בעצמו את גורלם של הטייסים הנעדרים.
ציפין גם מקווה שכאשר ייעשה יותר "שקט" – אולי שוב ינצלו את הבדואים לשם ריגול, הוצאת גוויות וכו' (כפי שידוע לציפין, הבדואים עסקו בחיפוש חללים גם אחרי מלחמת ששת-הימים).
ציפין שמע שכאילו בחיל האוויר מדברים על סיכוי של הימצאות שבויים בשטח הארמיות השנייה והשלישית. את מכתבי ב"הארץ" ציפין לא קרא. הוא סיפר לי שהלשכה רוצה לשחד אותו. הסבירו לו בלשכה לאיתור נעדרים שסומכים יותר על "רעש בחוץ לארץ" ולא על דרכים דיפלומטיות, ורמז לי שרמזו לו שאולי ייצא לחוץ לארץ להרעיש את העולם (כמו ששלחו משלחת של הורי שבויי סוריה).

5. ב- 15:00 בערך דיברתי עם שפי אבנר (אביטל מרידור לא הייתה). סיפרתי לה על הביקור של רינגרט וביקשתי אותה שתעביר לחוקרים את העובדה שרינגרט לא היה בסיני לפני 14.10, ושיבדקו מתי הגיע "כוח אהוד", גדוד 100 – לסיני, לתעלה.

6. 16:20 – צילצלה שפי אבנר. מסרה לחיים בדנר את הפרטים. בדנר מבקש אותי – אולי יכול אני לתפוס את יגאל רינגרט. (רוצים לחקור אותו שוב). בדנר חושב שלפעמים מוסרים חיילים פרטים למשפחה – שאותם אינם רוצים למסור לחוקרים.
בינתיים שוב הופיע נושא הפגישה עם הרב של השריון, שְׁמו:ֹ צֶמֶל. הרב יהיה כאן מחר והציעו לנו שניפגש איתו בירושלים. נדברנו שהרב יהיה גם ביום חמישי כאן בירושלים. על זמן הפגישה שפי אבנר תצלצל לנו.

7. קיבלתי את הגלויות (כמעט כולן) ששלחתי לגיורא בזמן המלחמה.

8. ב- 17:15 בערך צילצלה גב' ורגון (דיברה פניה). רוצים לבוא לבקר. פניה רמזה שמוטב לא עכשיו כי אנחנו עוד לא כל-כך בסדר.

9. 19:10 – צילצלתי אל יובל נריה בכדי למסור פרטים שמסר לי רינגרט, אולם לא מצאתיו בבית. דיברתי עם אביו. יעץ לצלצל כעבור שעה.

10. 19:30 – צילצלתי אל יוסטמן, אולם היה הבן (התלמיד שלי לשעבר). ביקשתי שימסור לאבא תודה ממני, ושלדעתי, לפי חילופי התגובות מכל קצווי הארץ – אביו עשה שירות טוב לעניין, כשעזר לפרסם את מכתבי.

11. 19:50 – צילצלה בלהה – המורה מחנכת מכיתה א' של גיל. קראה את המכתב שלי וכך נודע לה על האסון. שאלה אם כדאי לבוא. רמזתי לה שבינתיים לא כדאי, שאנחנו עוד במצב של חיפושים ומחקרים, וקשה לנו להתרכז. בכל אופן – הודיתי לה על השתתפותה בצערנו.

12. 20:25 – צילצלתי שוב אל יובל נריה ותפסתי אותו. סיפרתי לו את כל הפרטים שמסר לי יגאל רינגרט (אודות היום בו ירד הכוח של אהוד, שבסביבה זו היה הגדוד 79 וכן גדוד הטנקים עם ד.צ. 3063, שגיורא אמר שהוא שוּייך לכוח של אריק שרון, וכו').

13. בחדשות האחרונות – בטלוויזיה, ב- 23:30 – מסרו שכאילו הורים של הרוגים שמקום קבורתם לא ידוע ושל נעדרים פנו לשר הפנים בּוּרְג ודורשים שלא יחתמו הסכם על הפרדת כוחות ונסיגה מבלי לקבל מידע על חללי בננו (אולי גם מכתבי ב"הארץ" עזר משהו בכיוון זה?).


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

Postcards

david_giora_postcard

post-card2

post-card1

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם

  1. מאת נעמי בוחניק‏:

    נורא קשה לקרוא את הזעקה גם אחרי 40 שנה. אני מצטערת מאד שלא הייתי בקשר עם הוריך ולא אמרתי כמה אני מצטערת. זה מסוג הדברים שעברו כשמועה ולא נעים וכו' וגם מהיומן אני רואה שעודף המבקרים הציק להוריך לפעמים אבל היום כאדם בוגר אני חושבת שטעיתי.