יום שני – 18.3.74

1. 7:50-8:00 – צילצל אדם מתל-אביב, מחוּתן של משפחת דורנין. בְּנם נעדר, היה בטנק צנטוריון. אשתו שמעה את התוכנית עם פניה. שאל – מתי יהיה שידור חוזר? אצלם: מ- 18 איש שלחמו בסביבות קנטרה – 17 חזרו מהשבי ורק דוד דורנין – לא חזר, ולא ידוע עליו שום דבר.

2. היום הופיעו נקרולוגים (מודעות אבל) וביניהם של קובי ראובני ז"ל. ההלוויה מחר. פניה צילצלה ודיברה עם אחותו של קובי ז"ל, שרה.

3. בבוקר, לפני ההרצאה, נכנסתי למשרדה של אלישבע ירון. היא שמעה מפי אחותה בקיבוץ מעוז על התוכנית שהייתה עם פניה. האחות אמרה שזה היה "מסמך אנושי". הבטחתי להזכיר לאלישבע מתי יהיה שידור חוזר של התוכנית.

4. בחדשות 17:30 של הטלוויזיה מסרו – מפי שר הביטחון – שיש עוד 136 (ומשהו)  נעדרים (כולל אלה שמקום קבורתם לא ידוע). החיפושים נמשכים.

5. היום צילצלה נורית מייזלר. יכולה לסדר מודעה ב"על המשמר".

6. פניה דיברה עם מרים בלבן. מרים לא יכולה לתפוס את אליהו עמיקם. אח"כ צילצלה שוב שהשאירה לו הודעה. כאשר יצלצל למרים – תמסור לנו.

7. לפני 17:00 צילצלתי ללשכה של הרב צמל. הוא לא היה (דיבר איתי איזה גבר). ביקשתי שימסרו לרב שאנו מבקשים ממנו שיתקשר איתנו.

8. 19:15 – צילצל הרב צמל: אין חדש; חיפשו את הטנק, וזו הפעם השלישית שהמצרים מבטיחים לחפש אותו. על המשך חיפושים אחרי 31.3.74 לא דיברו בינתיים כי משתדלים לזרז חיפושים במשך הזמן שנותר. יש חוקרים חדשים. הרב צמל מסר לחוקרים את עניין תמונות תערוכת השלל – וכפי שהסבירו לו, את כל הטנקים שאפשר היה לזהות מהתמונה – כבר זוהו. סיפרתי לרב צמל על הביקור של דובר צה"ל ועל תוכנית הרדיו של פניה. הרב שמע את התוכנית – רק 40 דקות – בגלל כניסת השבת. סיפרתי לו שיהיה שידור חוזר ב- 2.4.74 בשעה 9 בערב.
בסוף ביקשתיו שיסדר לנו פגישה עם הראל, ביום חמישי או יום ראשון. הבטיח שישתדל לסדר ליום חמישי ויצלצל לנו, וכן אולי יוכל לסדר לנו נסיעה (טרמפ). מסתבר שהטלפון שלו הוא אומנם 03-262344 (כפי שמסרו לי היום, כאשר צילצלתי לפני 17:00). לטלפון שבו אני השתמשתי, 03-264440 – ובכן, שם קוראים לו.

9. 21:50 – צילצל ציפין: דיבר עם הראל בדבר הטנק. המצרים כאילו מבטיחים לחפש, אבל בינתיים – אין חדש. בנוגע לזיהוי – הראל אמר שאין צורך במומחים מחו"ל ושהקצב "נורמלי": 4-5 גוויות ביום.


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

מודעת האבל של קובי ראובני ז"ל
mar_18_74

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם

  1. מאת שרה ראובני‏:

    גילי יקר!

    ממשיכה לעקוב אחר היומן המטלטל.

    ומתרגשת להיווכח שהמודעה על לוויתו של אחי קובי שמורה אצלך ארבעים שנה.

    שרה

  2. מאת שאול גרינברג‏:

    ערב טוב גילי.
    קשה להאמין, אך כעת בעת שאני רואה פיזית בעיני את מודעת האבל אודות נפילתו של קובי ראובני במלחמה, וזאת לאחר 40 שנה, אני חש בשנית כי דבר נפילתו של קובי אכן התרחש, וזאת תחושה קשה, חד ערכית ובלתי ניתנת לשינוי.
    תחושת האובדן חוזרת על עצמה כוון שבאופן מסויים ותת הכרתי צפייה במודעת אבל גוררת מידית – הפנמת עובדת האובדן. אנו ששרדנו את המלחמה לא ראינו את מודעות האבל הנײל כוון שהמשכנו בשירותינו בצבא ולא זכינו בדרך כלל ללוות את חברינו בדרכם האחרונה. הפרסום הזה קשה לצפיה וגורר תחושות קשות. מדהים!

    שאול, 18/03/14.