יום שני – 1.9.1975

נכנסתי לחנות הממתקים בפלמ"ח 18 – (גברת פנחסי?). בעלת החנות התחילה לשאול על גיורא – הבת שלה למדה עם גיורא בבית-הספר לוריא. לא יכולתי להתאפק ולא לבכות וביקשתיה שלא תדבר על זה. בדואר האוניברסיטה פגשתי את ורד שר ("החברה" של … להמשיך לקרוא

מיום שישי – 5.9.1975 – עד יום ראשון – 7.9.1975

את ראש-השנה "בילינו" בקיבוץ "אפיקים". גיל נשאר בבית. הייתה הזדמנות קצת לבכות. ב- 6.9 לִפְנות ערב ביקרנו את בית-הקברות של אפיקים – ראינו את קברו של יהודה ליש ושל בארי חזק ז"ל. הבן של דוסיה דורון – אברהם ז"ל – … להמשיך לקרוא

יום רביעי – 10.9.1975

ביקרה אותנו גברת מלכוב.

יום חמישי – 11.9.1975

בערב היו אצלנו דובי עופר ואירי ליברגל.

יום שישי – 12.9.1975

נסענו עם פניה להר-הרצל והבאנו איתנו עציצים, וכן משהו לִשְתוֹל. נתן לנו "טרמפ" – צבי הורן.

יום ראשון – 14.9.1975 – ערב יום הכיפורים

נסענו עם משפחת מלכוב (גיורא פניה, גיל ואני) להר-הרצל. פניה שוב שתלה משהו. קיבלנו "מכתב מרגש" מהרב צמל (שלחתי לו בזמנו ברכת שנה טובה).

יום שני – 15.9.1975 (יום הכיפורים)

היינו כל היום בבית. בערב צילצלה גברת ירדני (דורה) ובירכה אותנו. "הדלקתי" ב- 14:00 את נר-הזיכרון (החשמלי).

יום שלישי – 16.9.1975

שִלְשום צילצלה חברה של גיורא (מבית-הספר) – חוּמי מונזון, ונדברנו שתבוא היום. היא באה לפני 20:00 וישבה עד 23:00. מסתבר שהיא צילצלה אחרי פרוץ המלחמה אבל לא הייתה אצלנו אף פעם. היא הביאה אוסף של "פתקים" שבאמצעותם היא הייתה מתכתבת … להמשיך לקרוא

יום שבת – 20.9.1975

ביקר אותנו לפני הצהרים אורי פלטי (פניה הייתה איתו – אני עסקתי בסידור המטבעות). בערב היה ארי כהן.

יום שלישי – 23.9.1975

צילצל ניומה ליש – "הזמין" לאזכרה. הסברתי לו שאנו תפוסים – בגלל האזכרה לבן גולן.

יום שבת – 27.9.1975 (שמחת תורה)

ביקרו דני גרוסמן ונירה דורי (לפני הצהרים). היו עם פניה, כי אני חולה ושכבתי במיטה.

יום ראשון – 28.9.1975

יום קשה: 1. צילצלה עליזה שמיר. 2. הלוויה של בר-הלל. מִשם – בטרמפ – ל"הר הרצל": אזכרה לבן גולן (שׂמְנו פרחים – גם לבן גולן, למלכוב, למשה בן-דור, לגידי דבורצקי). 3. בערב – צילצלתי לציפורה שטרק (הם עשו אזכרה ב"חוג … להמשיך לקרוא

יום שני – 29.9.1975

בבוקר, אחרי 10:00(?) נכנסה נחמה דה שליט אגמון. שאלה, האם אנו מתכוונים לעשות אזכרה לגיורא. הסברתי לה את שיקוליי מדוע לא (ולא התאפקתי – גם בכיתי).