הסבר ומידע נוסף

הטלוויזיה הירדנית
מימיה הראשונים של המלחמה החלה הטלוויזיה הירדנית, ששידוריה נקלטו גם בישראל, לשדר ראיונות עם שבויים ישראלים שנפלו בשבי המצרי. מדי ערב, בשעה 19:30, התקבצו אלפי משפחות מול המסכים בציפייה דרוכה ובמטרה לקבל מידע על יקיריהם.

הוועד למען החייל בתל אביב
בימי המלחמה הוסב המרתף של בית הועד למען החייל, ששכן ברחוב אבן גבירול בת"א (בפינת רחוב צייטלין), למקום בו רוכז המידע שהתפרסם בעיתונות הבינלאומית בנוגע לחללי ובעיקר לשבויי צה"ל. עד מהרה המה המקום במאות בני משפחה שהגיעו מדי יום במטרה לחפש מידע על יקיריהם הנעדרים. במקום הוקרנו גם ראיונות עם שבויי צה"ל כפי ששודרו בטלויזיה הירדנית.
עם הזמן קיבל המקום, על ידי בני המשפחות, את הכינוי "מרתף האימים". במרתף זה התארגנה קבוצת הורי הנעדרים שהתוודעו זה אל זה, והקימו את ועד הורי הנעדרים.

המכון הישראלי לסיבים:
בשמו הקודם: המכון לסיבים ומוצרי יער. פעל בין השנים 1953-1998, תחת משרד המסחר והתעשייה. שכן ברחוב עמק רפאים במושבה הגרמנית בירושלים ועסק בחקר פולימרים מסוגים שונים.
המכון היה מקום העבודה הראשון של דוד, מעט לאחר שעלה לישראל, בסוף שנות ה-50. הוא המשיך לעבוד במכון במשרה חלקית במשך מספר שנים, גם לאחר שהתקבל לחוג למתמטיקה באוניברסיטה העברית בתחילת שנות ה- 60.