יום חמישי – 15.11.73
בבוקר, ב- 9:00 – דיברתי עם פניה בצורה "רצינית" (לקחנו וואליום). הסברתי לה שמדובר בסה"כ בכ- 130 שמות חדשים, הפזורים בכל הארץ. ברור, שהמספר הנוגע לאלה שהוריהם באיזור ירושלים איננו גדול, ויש להניח שלִמְסוֹר הודעה משׂמחת אפשר בצורה מהירה, וקל לגייס אנשים לתפקיד כזה.
בכל זאת, לפי בקשת של פניה, צילצלתי ל- 22733 – מספר שניתן לנו יחד עם ההודעה שגיורא נעדר.
ביקשתי את בלהה או עטליה, אולם ענה לי גבר: כל מה שקיבלו עד עכשיו – מסרו במשך הלילה. הוא "רוצה לקוות יחד איתי" שזה לא הכל (יכול להיות שמוסרים את השמות טיפין-טיפין, מכיוון שצריך גם לברר את הכתובת של ההורים או הקרובים).
הסברתי לפניה שעכשיו צריך להחזיק מעמד. לא יבואו להודיע לנו שהבן לא נמצא ברשימת השבויים, אולם מפי השבויים אפשר יהיה להוציא איזה שהוא מידע לגבי ה"נעדרים" שלא נפלו בשבי. זה עלול לקחת קצת זמן מכיוון שלא תהיה אפשרות כבר עכשיו לחקור את הפצועים-השבויים שלנו.
אולי נזכה, לפחות, לקבר, שם נוכל לבכות על נפילת בננו.
הלוואי וכל ההיגיון שלי יתבדה ובכל זאת נקבל הודעה שגיורא בשבי.
ב- 10:55 – צילצלה אלישבע ירון. סיפרתי לה ששום דבר לא קיבלנו, ושמוסרים את ההודעה מייד עם הגיעה לקצין העיר. מסרתי לה שאין לי כבר תקוות, והתקווה היחידה – "שנזכה לקבר".
אחרי הצהרים באו שמואל ונחמה וקצת התפרקנו. נכנסה גם רות וולף, אח"כ באו יורם לינדנשטראוס, נעמי לוי, אלישבע ירון עם קלמן, עמיצורים, שאול פוגל עם אמא שלו. צילצלו גם צבי הורן (מתל-אביב) וגרייבסקי.
ב- 17:00 מסרו בחדשות שכל ההודעות על השבויים נמסרו כבר.
צילצל גם יוסף כהן (ארי חזר לחופשה עד יום א') ואמרתי לו שהם יכולים לבוא מתי שירצו (שיצלצלו קודם).
בסביבות 17:00 נכנסה בלה.
בסביבות 18:00 בא ניסן לוויתן, אח"כ קטיה מאזניים, אח"כ מר ירושלמי השכן.
צילצל שוב צבי הורן: שמע בבית סוקולוב שיש עוד כ- 100 שבויים ששמותיהם לא נמסרו ע"י המצרים.
נכנס יואש מייזלר למספר דקות וביקשתי אותו שימסור את "הבְּשׂוֹרה" לקרובים.
ב- 18:50 – צילצל שמואל הררי. הייתה מרים בלבן. אח"כ הגיעו חברים של גיורא – ארי כהן, דובי עופר, רחל צפתי ועוד שלושה בחורים (משה, מלי? ועוד אחד) – שאותם לא הכרנו.
דובי עופר לקח את הפרטים של רמי מתן, גרשון לאופר, צבי ולגרין ודרור ענבר.
מ- 21:00 – נשארנו לבד.
הסבר ומידע נוסף
חזרת השבויים ממצרים
גילי מייזלר - על יום חזרת השבויים
בזמן צילומי סרטו, "גחליליות", התבקש גילי מייזלר על ידי הצלם עידן גליקזליג (אחד משני צלמי הסרט) לספר את סיפורו למצלמה (שלא למטרת צילומי הסרט).
בקטע זה מספר גילי על יום חזרת השבויים מנקודת המבט האישית שלו ושל המשפחה.
צולם בשנת 2005.
