יום חמישי – 8.11.73

מ- 0:30 עד 2:15 עסקתי בסידור העיתונים. יש שלוש תמונות (מעריב, ידיעות), שיש לי איזושהיא הרגשה (בייחוד בשתיים מהן) שגיורא שלנו נמצא בין השבויים האלה.

1. ב- 9:00 התקשרתי עם מעלה החמישה (524382), בכדי לברר את מקום הימצאו של ששון שילה. אמרו לי להתקשר עם קווי בית ההחלמה: 535191, 535192.
הקו הראשון פנוי אולם אין תשובה, הקו השני – תפוס כל הזמן.

2. 9:30 – דיברתי עם יוסטוס (מ"מעריב"): הבטיח לברר האם אפשר למצוא את המקור של התמונה שהופיעה במעריב ב- 3.11.73. כן סיפר לי שב- "Jerusalem Post" מדפיסים באוֹפְסט, ושם תמונות יותר ברורות.
דרך אגב רמז לי, שכנראה שנוותר לארמיה השלישית, ולכן יש לצפות להחלפת שבויים מהיריב.

3. 9:50 – צילצלה נעמי לוי:
א. מציעה שנלך איתה לדבורצקי אחרי הצהרים.
ב. הגיע לחופשה בן של שכנה שלה (הלר, מהאוניברסיטה. גיאולוגיה?), שמו אלון הלר. הוא סיפר לה שהחזירו את רוב המדריכים של בית-הספר לשריון בחזרה לג'וליס. אחד מהם, אוחיון, עלול להכיר את רוב תלמידי בית-הספר.

4. 10:50 – צילצלה גב' שמיר: כל השמות והכתובות שמסרתי אתמול בשבילה (דרך משפחת ממן) ידועים לה, אולם האנשים האלה לא יודעים שום דבר. אולם, כפי שהבנתי מדבריה, גיסה הצליח לברר בג'וליס מי היה מפקד הטנק "שלנו", והאדם הזה נמצא עכשיו באיסמעיליה. הגיס נסע לאיסמעיליה, למצוא את המט"ק ולדבר איתו.

5. 12:30 – פגשתי (בדרך ל"מגדל") את ניסן לוויתן. אמר לי שיכנס אלינו אחרי הצהרים. הבטיח לי טרמפ מתי שארצה.

6. 14:15 – צילצלה נעמי לוי. רוצה ללכת אל דבורצקי ב- 16:00. לא נוכל להצטרף כי פניה עובדת באותו זמן.

7. התקשרתי עם מעלה החמישה (535191). שילה היה וחזר הביתה. בהתחלה הייתה השערה שהוא נסע לבית הוריו בטבריה (ויושב שבעה בגלל מות אביו), אח"כ אחרי בירור עם חבר שלו שנמצא בהחלמה, התברר שהוא ברח מבית ההחלמה בכדי להצטרף ליחידה. יש להניח שהוא בביתו באשקלון.

8. מהמודיעין (14) ענו שאין לשילה טלפון.

9. בחרנו משפחה בשם עבישור שגרה ברחוב הטייסים 14 באשקלון. הם נזכרו שגר בבית שלהם יש אדם בשם כזה (שילה ששון), שהוא היה פצוע אולם עכשיו הוא בסדר ואפילו מצטרף (הצטרף?) ליחידה שלו. עכשיו הוא איננו בביתו. השארתי את מספר הטלפון שלנו והם הבטיחו למסור את המספר לשילה, כשיחזור (הוא נשוי, אולם אין אף אחד בבית). טלפון של עבישור: 051-3442.

10. צילצל יוסטוס (מ"מעריב"). הבטיח שישתדל להמציא לי מחר את התמונות (של איי.פי.).

11. 16:05 – "תפסתי" את ידיעות אחרונות. דיברתי עם המזכירה שמקבלת מודעות. הציעה לי להתקשר כעבור חצי שעה עם שולה, המזכירה של העיתונאים.

12. צילצלתי שוב (ב- 17:20) ל"ידיעות אחרונות" ודיברתי עם שולה. אמרה לי שכל התמונות מגיעות מקצין העיר בת"א.

13. 17:30-18:50 – היו יורם לינדנשטראוס ונעמי לוי.

14. צילצל ואח"כ בא ניסן לוויתן. ישב איתנו הרבה זמן, מוכן תמיד לעשות לי טרמפ לכל מקום.

15. בא שאול פוגל.

16. צילצל שמואל אגמון, רוצה לקחת אותנו אל דבורצקי.

17. צילצלתי לאלישבע (אולם דיברתי עם קלמן ירון), למסור לה שאנו מתכוונים ללכת אל דבורצקי. אח"כ צילצלה אלישבע ודיברה עם פניה.

18. באו שמואל ונחמה אגמון. לינדנשטראוס הלך, ואנו – עם אגמונים ושאול פוגל – נסענו אל דבורצקי.

19. 20:00 – כאשר חזרנו סיפר לנו גיל, שהיו אצלנו עמיצורים, ושצילצלה אישתו של ששון שילה. הבעל שלה חזר ליחידה והיא הבטיחה שאם הוא יצלצל היא תמסור לו על גיורא.

20. 21:20 – צילצלה רוחי (צפתי):
א. מסרה את הפרטים של גיורא לקצינה מסוימת שמגיעה מזמן לזמן לתעלה.
ב. הייתה אצל קצין העיר (שִלְשום, ב- 6.11), אולם לא מצאה מישהו דומה לגיורא.
ג. חושבת שכל התמונות מגיעות לקצין העיר. תמונה שראתה שם שלשום הופיעה אתמול ב"מעריב".

21. צילצלתי למשפחת דויטש (מסתבר שזה בשדה וורבורג 03-928058). בינתיים לא שמעו שום דבר. אם משהו יהיה – יצלצלו לי. ידוע להם שעליזה הייתה ביום ג' אצל קצין העיר (איזו עיר?), וזה אמר לחכות בסבלנות.

22. 22:30 – דיברתי עם יוסף (אבא של אריק). הוא מניח שאם לא תפרוץ מלחמה, אז יש לצפות שכעבור 3-4 ימים תהיינה רשימות השבויים. בנוגע ל"תירגול" – להכניס למחשב את המספר האישי של אלי זכאי – חושב ש"לא כדאי לבזבז את התחמושת" (שדרושה בשביל גיורא, והרי מדובר כאן על תירגול אקדמי).
בנוגע לנעדרים – הרי צריך להסתכל על זה כעל A+B. כאשר A – השבויים. הגודל B הינו גדול מ- A, לפי הערכתו. כמובן – צריך לקחת בחשבון שאת הגודל B אולי אף פעם לא נדע. בכל אופן – צריך לקוות ל"טוב" (כלומר – שגיורא שלנו יימצא ב- A).


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

הארמייה השלישית
כיתור הארמייה השלישית של מצרים התרחש בשלהי מלחמת יום הכיפורים, בחזית מצרים, ובמהלכו כיתרה אוגדה 162 של צה"ל את הארמייה השלישית של צבא מצרים.
כיתורה של הארמייה השלישית יצר מאזן כוחות חדש בין ישראל למצרים, כאשר למצרים היה אינטרס דחוף להידבר ולהגיע להסדרים עם ישראל בכדי שלא לאבד את הישגיה, בעוד ישראל לעומת זאת יכלה להרשות לעצמה לנהל משא ומתן קשיח ולהעלות דרישות מפליגות כשל צד מנצח מתוך ידיעה שבמוקדם או במאוחר דרישותיה יתמלאו לנוכח שליטתה בגורל הארמייה הלכודה.
במהלך תקופה זו סיפקה ישראל לארמייה המכותרת מים ומזון. כמו כן, הופצו שמועות על כך שבתוך השטח המכותר נמצאים גם שבויים ישראליים.
על כיתור הארמייה השלישית (מתוך אתר "ויקיפדיה")

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם