יום ראשון – 4.11.73
1. 8:45 – סיפרתי לרחל הופמן את כל זה שנודע מגברת שמיר.
2. 8:50 – צילצלה פניה: ביררה (מחברו של משה חובב) שהיה אחרי חצות ד"ש מ- "אלי בּן-זכאי", ומ- "אלי גיא" (עכשיו רושמים את השמות שמוקלטים בסרט, ובדקו מגלי צה"ל את הרשימה מאתמול).
נתתי לה את הטלפונים של גייסות השריון בשיבטה – אולי משם תצליח לתפוס ולקבל פרטים על אלי זכאי.
פניה גם מסרה את מספר הטלפון של השלישות: 03-6905191 (המספרים של ד"ר שרייבר: 03-6905220,
03-6905253).
3. 9:30 – צילצלה פניה. היא צילצלה לפי המספר הראשון – משפחת זכאי בטבריה, ואומנם מסתבר שבנם אלי זכאי – תותחן. המשפחה קיבלה הודעה רשמית שהוא נפל בשבי בזמן המעבר לגדה המערבית של התעלה. האמא לא כל-כך ברורה וקשה היה לברר לפי איזה כתובת הייתה כותבת לבנה. מפקד המחלקה של אלי זכאי כאילו נמצא בירושלים ב"הדסה" אחרי זה שהורידו לו רגל (שְׁמוֹ: שילה? שילו?).
פניה נכנסת מייד לקצין העיר בכדי לברר האם אלי זכאי נמצא ברשימת השבויים.
4. 9:15 – חזרה פניה. הייתה שוב אצל הרב-סרן שבמשרד קצין העיר. הרב-סרן הסביר שעלול להיות שאלי זכאי פצוע ולכן הוא נמצא ברשימה שהעבירו המצרים.
5. 9:50 – דיברתי עם משפחת זכאי, טבריה: זכאי מוריס – שיכון ג' 591, טבריה עילית. טלפון 067-22156:
א. אלי זכאי היה תותחן ועבר את כל השלבים של גיורא.
ב. הכתובת הייתה קמ"ז.
ג. החל מה- 4.10 לא קיבלו אף הודעה ממנו.
ד. ביום חמישי, 1.11, הודיע להם קצין העיר שהבן נמצא ברשימה של השבויים שהעבירו המצרים.
ה. כפי שנמסר להם, אלי זכאי נלקח לשבי בזמן – או לִפְני – המעבר לגדה המערבית של סואץ (האמא אמרה לי ששבוע (?) אחרי פרוץ המלחמה).
ו. מפקד או מדריך של אלי (בקורס) מפתח-תקווה נמצא ב"הדסה" במחלקה אורטופדית, סברה שהורידו לו רגל. יכול להיות שהוא במחלקת שיקום. שמו שילו (שילה?).
השארנו לגברת זכאי את מספר הטלפון שלנו.
עוד פרט: אלי קיבל מכה בגב בזמן הקורס. כנראה שהסיפור על התקפת אפנדיציט היה לא מדויק.
6. 10:00 – צילצלתי לאלישבע ירון שתפסיק לחפש את אלי זכאי.
7. 10:20 – פניה צילצלה ל"הדסה": 35202. היה שם חייל בשם גדעון שילו במחלקה כירורגית כללית, והוא השתחרר לפני כשבוע. לאן – לא יודעים, וגם – האם איבד רגל?
8. 10:25 – צילצלה אלינו רחל. מסרה שאלי זכאי מטבריה, ואני מסרתי לה את כל הסיפור ששמענו מאמו של אלי זכאי.
9. 10:45 – דיברתי עם כפר הנוער "ניצנים", עם גברת שמיר. סיפרתי לה הכל על אלי זכאי. מכיוון שגיסה מתכוון לנסוע לטבריה, מסרתי לה את הכתובת של משפחת זכאי וביקשתי שהגיס יברר אצל קצין העיר בטבריה מה ידוע על התאריך שבו נלקח אלי זכאי בשבי. הבטיחה שתודיע לי על תוצאות הנסיעה של גיסה.
10. צילצל עופר, אחיו של משה פאול. פניה סיפרה לו הכל. הוא יצלצל שוב (כנראה שהיה בהפסקה בין שיעורים והיה צריך להפסיק את השיחה).
11. צילצלתי לגב' מנור ומסרתי לה הכל. היא תמסור לבעלה. היא חושבת שהיה כדאי לבקר את מצנע, המג"ד. שמעה שהד"שים מהשבויים מרדיו קהיר בעברית – מועברים בחצות.
12. 11:35 – שוב צילצל עופר פאול. פניה גמרה לספר לו את הסיפור. אני ביקשתי אותו:
א. להזכיר לנירה דורי על בקשתי בקשר למכתבים ששלחתי לגיורא.
ב. להשיג טלפון-כתובת של משפחת שרון, שראתה את גיורא בין השבויים.
ג. שיישמעו את הד"שים המועברים בלילה ע"י קול קהיר בעברית.
13. 11:50 – צילצלה לנה מנור:
א. סגן-אלוף מצנע, באר שבע. 057-73245. לנה מנור קיבלה את הכתובת מאמא שלו בקריית חיים.
ב. סגן האלוף מסתלק מזמן לזמן מבית ההחלמה, וזו הכתובת הפרטית שלו.
14. 12:00 – דיברנו עם סגן-אלוף מצנע:
א. קצין המבצעים היה איתו. הוא לא הגיע לטנק המיועד בגלל תקלה בקשר.
ב. הוא לא היה הסגן של עמיר יפה. הסגן של יפה ירד עם יפה. מצנע היה מפקד קורס קצינים.
ג. רמי נתן – מפקד הפלוגה של גיורא – חי ולוחם. דואר צבאי שלו 2081.
ד. רשם את הפרטים של גיורא.
ה. אינו חושב שסביר שנפלו בשבי טנקיסטים בזמן המעבר לגדה המערבית של התעלה, אבל במלחמה הזאת קרו כל כך הרבה "הפתעות" שאי-אפשר לנחש שום דבר.
15. 12:20 – פניה צילצלה לשמואל הררי בקשר לצילומים של השבויים. הוא טוען שעכשיו בבית הוועד למען החייל סוֹרְגים כובעים למען החיילים. בכל אופן – יברר שוב בנוגע לצילומים.
16. 12:30 – הייתה אצלנו אסתר סַמוּאֵל והסיעה אותנו ב- 13:10 אל דבורצקי.
17. 13:00-13:30 – היינו אצל דבורצקי (היו: דבורצקי, גינה, שמבורסקי, אשתו של מוטי שניאורסון). מסתבר שיש להם מידע לא רשמי שגידי נהרג. דרך אגב, נודע לי ששמבורסקי הכיר את בארי חזק (בארי היה מפקד מחלקה או מפקד פלוגה של שמבורסקי). אישתו הראשונה של בארי למדה מתמטיקה (מהמחזור של גינה) ושמה מיכל חזק.
18. 12:45 – דיברתי עם קטיה מאזניים (חוג למתמטיקה). היא הסתכלה על הדואר שלי: כנראה שמישהו (שאול פוגל? עמיצור?) לקח עבורי את הדואר, כי התא שלי ריק.
19. 14:10 – צילצלתי לזמירה (חוג לסטטיסטיקה): דואר אין לי.
20. 16:00 – צילצל צבי הורן. אמרתי לו שיבוא ואספר לו.
21. 16:20 – בא שאול פוגל והביא לי את המאמר שלו בשביל לעשות לו הגהה.
22. 17:00 – דיברתי עם אסתר סמואל. סיפרתי לה על החדשות של אריה דבורצקי (את המשקפיים ששכחה אשאיר בתיבת הדואר שלה).
23. 16:20-17:20 – היה צבי הורן. עדכנו אותו עד "לרגע האחרון".
24. 17:30-18:10 – היה אצלנו עמיצור (שמשון).
25. 18:30 – צילצל אביו של ארי כהן, סיפרתי לו הכל. הוא אמר לי שכל התמונות של השבויים נחקרות בצורה יותר יסודית על ידי חוקרים מוסמכים, ואין אני צריך לדאוג שלא ראינו את התמונות שפורסמו בטלוויזיה הירדנית ב- 18.10. הוא גם מסר לי שעכשיו הרשימות הן די מעודכנות, אולם התשובות על גיורא נגטיביות: לא נמצא בין ההרוגים, לא בין הפצועים וכו'.
26. 19:30 – טילפנה בת-שבע דורי (אמא של נירה):
א. מסרה את הטלפון של נירה (מירה?) שרון: 69902.
ב. בנוגע לגלויות שלי ששלחתי לגיורא – כל הבחורים שהתכּוְונוּ לעזור לנירה דורי לקבל את הגלויות – ירדו לדרום.
27. 20:25 – דיברתי עם מנהל בית-הספר "ניצנים", 051-2180 (כי הטלפון 051-5829 לא נתן תשובה). הגיס עוד לא חזר מטבריה. הבטיח להזכיר לעליזה שמיר שתצלצל אליי.
28. 20:45 – צילצלה ללה גרוספלד: פניה סיפרה לה הכל. ללה סיפרה:
א. משפחת שרון ניסתה לשחזר את מה שראו בטלוויזיה הירדנית. כנראה שזה היה ב- 15.10 או 17.10 (ולא 18.10 כפי שחשבו קודם).
ב. סגן-אלוף אורי וורום, תל-אביב, 03-672362, הוא אחראי על פרטי הטלוויזיה.
ב- 22:30 הקשבנו לד"שים משבויים – ברדיו קהיר בעברית.
בניגוד לזה ששמענו מרב-סרן מצוות אכּא, הרי שמפי משה דיין (בטלוויזיה, מבט, 4.11), יוצא שברשימת הפצועים שנמסרה ע"י המצרים נמצאים לא רק פצועים (לכן, אלי זכאי לא מוכרח להיות פצוע!).
הסבר ומידע נוסף
רדיו קול קהיר
קול הרע"ם מקהיר הייתה תחנת שידור מצרית ששידרה ברדיו, החל משנות ה-50, דברי תעמולה בשפה העברית לתושבי מדינת ישראל.
במהלך המלחמה שידרה התחנה המצרית בשידוריה בעברית, ראיונות עם שבויים ישראלים ודרישות שלום מפיהם. השבויים הוקלטו ודבריהם שימשו כתעמולה.
