יום שלישי – 20.11.73
1. בבוקר נכנסה רות וולף – אולי דרושה עזרה בקניות (פניה ביקשה עיתון פולני). אחר-כך בבוקר צילצלה לאה (המזכירה של המחלקה הרוסית) ושאלה את פניה מתי אפשר לבוא – פניה ביקשה אותם שיבואו כולם ביחד.
2. ב- 10:50 בערך דיברתי עם דבורה ירדני (אמא של אלישבע וגליה).
3. 11:25 – בא ד"ר מרטון עם אשתו – 11:42.
4. 11:32 – צילצלו (דיברה פניה) שאיילה שפירא ממשרד הביטחון, צריכה להגיע כעבור חצי שעה.
5. 11:42 – גב' פויר השכנה נכנסה – אולי צריכים אנו לקנות נפט.
6. ב- 12:00-13:10 – הופיעה איילה שפירא ממשרד הביטחון (מחלקת שיקום?). השאלה שלה: במה היא יכולה לעזור לנו? מתוך מרירות פיטפטתי הרבה (כך שפניה עברה לחדר השינה). בסופו של דבר "סיכמתי" את ביקשתי:
א. שתמצא פרטים על מאיר שחר (מפקד הטנק המשוער).
ב. שתברר, האם אני יכול לקבל חזרה את כל זה שכתבתי לגיורא אחרי פרוץ המלחמה.
היא השאירה לי פרטים: איילה שפירא, 523839 (טל. של הבית), 36610 – במשרד, המספר הנ"ל לא מופיע בספר הטלפונים. נוסף לכך – המספר שכבר היה ידוע לנו ("כרמלה") 33295.
7. 13:25 – בא איזייה נדל (יצחק אורן). ישב עם פניה ואח"כ שתה איתי וודקה. הלך ב- 14:15.
8. ב- 16:00-16:30 הייתי אצל הרופא שיניים שלנו (ד"ר פישר), ובהזדמנות זו גם לקחתי שני צילומים ואת הכרטיס של גיורא שלנו.
9. 16:45 – נעמי לוי – 17:35
10. 17:00 – צבי הורן – 17:55. בין 17:00-17:20 – אלישבע ירון וקוגלמס, ואיתן אגמון. לאה – מהעבודה של פניה. דוד שטיינגרטן (לאה, שטיינגרטן וצבי – הלכו ב- 17:55). איתן הלך ב- 18:30 (איתן התעניין במייקין וסיפרתי לו – כפי שמסר לנו דובי עופר – שמייקין לא נמצא ביחידה קרבית). אלישבע וקוגלמס הלכו ב- 19:05.
עם אלישבע הייתה לי שיחה "אינטימית" – היא סיפרה לי שכאשר היו פעם אצלנו – עם קלמן בעלה – בארוחת ערב (או צהרים), אמר לה אח"כ קלמן שאיך מורגש היחס המיוחד שלי אל גיורא. היא גם הזכירה לי שאני ששכנעתי אותה שכדאי לנסוע ולבקר את בנה, עידן, בזמן הטירונות. כל זה היא אמרה לי בכדי שלא אייסר את עצמי בשאלה: "האם גיורא ידע שאני אוהב אותו מאוד?" ובכלל, יעצה לי שלא אשתדל לעשות מגיל – גיורא. שגיל יגדל כמו גיל.
דיברנו גם על אביה של אלישבע – יעקב ז"ל. הוא אמר פעם לאלישבע ש"הטובים הולכים" (התכוון לגליה ירדני-אגמון אחותה ז"ל – מבלי שהרגיש שמעליב את אלישבע).
כאשר גמרתי את שיחתי עם אלישבע (היינו בחדר השינה) וחזרתי לחדר הגדול, מצאתי שוב עובדים מהעבודה של פניה: ברוניה, דינה, עוד אישה עם משקפיים (וויאולטה), ואדם צעיר (מישה רוט). כנראה שהם הגיעו ב- 18:45 בערך והלכו ב- 20:00.
ב- 19:30 דיברנו עם אריה דבורצקי. מסתבר ששמואל אגמון כבר דיווח לו על הנסיעה שלנו מאתמול.
ב- 19:55 – באו עמיצורים, ואח"כ – ב- 20:15 – אוּמנים. דיברנו, הסתכלנו ב"מבט". הם הלכו ב- 21:05.
הסבר ומידע נוסף
איזייה נדל (יצחק אורן), 1918-2007
סופר עברי, מתרגם ועורך.
נולד בברית המועצות לשעבר וגדל בבית עברי וציוני. בשנת 1936 היגר אורן לארץ ישראל. למד באוניברסיטה העברית ספרות, פילוסופיה והיסטוריה. יותר מאוחר הצטרף לאצ"ל וסלל דרכים עבור הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. עם הקמת המדינה התגייס אורן ושירת בצה"ל במלחמת העצמאות. הוא עסק בפרסומים, וערך את הבטאון "המגן", ולימים היה לעורך כתבי מבקר המדינה. בין השאר גם ערך את המהדורה הרוסית של "אנציקלופדיה יודאיקה".
במהלך שנות יצירתו זכה אורן בפרס ראש הממשלה ליצירה, פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, פרס נשיא המדינה לספרות ופרס ניומן לספרות לשנת תשמ"ט (1988-1989).
יצחק עבד במחלקה הרוסית של "קול ישראל" יחד עם פניה, והיה ידיד קרוב של המשפחה.
