1. קמתי לפני 11:00 (ב- 10:40?) וכעבור כמה דקות הופיעו סוניה ודוד שטיינגרטן. הלכו ב- 11:30 ("ייעצו" לנו לא להרים את התריסים בכדי שלא יבואו אורחים – זה הם אמרו לנו כאשר באו אלינו).

2. ב- 11:30 באו גיורא אנגלהרט עם אמא שלו, ואורלי סיטון. כעבור כ-10 דקות באה נירה דורי.
מפי אנגלהרט:
א. ידוע לו שצבי ולגרין הכין את הטנק יחד עם גיורא (זה היה ע"י הטנק של גיורא אנגלהרט). זה נעשה בשבת בבוקר, וזה לא אומר שום דבר לגבי צוות הטנק.
ב. חושב שבשיבטה לא נמצא את דבריו האישיים של גיורא, כי המילואימניקים פתחו את כל השׂקים האישיים של הסדירים, כי היה שם ציוד צבאי. ספק אם לא לקחו גם דברים כמו מזוודה וכו'.
גב' אנגלהרט הלכה ב- 12:00.
גיורא אנגלהרט סיפר שהוא נמצא כל הזמן ביחידה של מילואימניקים. שם פחות משמעת ולא מכריחים להתגלח דווקא בבוקר וכו'.
הצעירים הלכו ב- 12:30.

3. ב- 12:15 באו ששינסקי איתן ואשתו רות. ניהלנו ויכוח "פוליטי" (ששינסקי – בעד חיזוק "המערב"). הלכו ב- 13:35.

4. בדיוק כאשר ששינסקי עמדו לצאת הופיעו חיים ברקאי ועטיה – גם הוא מהחוג לכלכלה. חיים ברקאי בא לומר שהוא לא הצליח להגיע לאפריקה, אבל ישתדל שוב לתפוס את רמי מתן. היו זמן קצר:
13:35-13:47.

5. לפני 14:00 דיברתי עם ניסן לוויתן בקשר לנסיעה לשיבטה. יכול להיות שניסע מחר, אולם נצא בסביבות 11:00 בבוקר, כי ניסן יהיה בבוקר עסוק.

6. 16:40-17:30 בערך, היינו אצל יצחק ומרים גולן. מסרתי להם את המכתבים ששלח בן לגיורא, כאשר בן היה בארצות-הברית (1970/71).

7. ב- 17:40 (בערך) צילצלתי לדבורצקי ונפרדתי ממנו (הוא יוצא מחר בבוקר לשבועיים). סיפרתי לו על עדותו של רינגרט וגם דבורצקי מטיל ספק בעדות זו (מכיוון שלא קיבלנו מגיורא אף מכתב). גם דבורצקי שמע שהמילואימניקים פרצו את השׂקים האישיים של הסדירים.

8. 17:55-19:30 – היינו אצל עמיצורים.

9. כאשר חזרנו מעמיצור מצאנו "פתק": ד"ש מנחמה ויחיאל בן-זאב, וכן מדבורה פטנקין ושולה אייזנשטדט.

10. 19:30-20:30 – באו שתי בנות: יעלי אמיר ואורית שטמפנר (הראשונה – נחמדה).
א. יעלי – כנראה שהיא בשנתיים יותר צעירה (עכשיו היא בשמינית). כנראה שהם נפגשו בצופים: אולי קודם היה גיורא מדריך, והיא – מוּדרכת, ואח"כ הם עברו לאותו "סטאטוס". כפי שהבנתי בזמן האחרון הם היו נפגשים בחופשות. ממנה שמעתי שגיורא היה כנראה קצת ביישן. פעם יעלי שאלה אותו למה אין לו "בת קבועה" וגיורא משהו ענה לה שאינה יכולה להיזכר בדיוק: שהוא קצת סגור, שאולי לא יוכל להקדיש מספיק תשומת לב לבחורה אחת וכו' (?).
מה שהיא יודעת – כולם אהבו אותו מאוד, והוא לא היה שוויצר, להפך – קצת ביישן, השתדל לא לבלוט, דיבר "בשקט". הוא אהב מאוד לאכול פיצה מאיזו שהיא מסעדה בעיר העתיקה – (חסן – בעל החנות או המסעדה), וכולם צחקו מגיורא בגלל זה. מתי שלא נסעו לעיר העתיקה, הוא תמיד היה יורד ושואל מי רוצה פיצה, ובסופו של דבר – כמעט תמיד הוא היה קונה רק בשבילו, כי אף אחד לא רצה לאכול את זה.
יעלי גם הביאה מכתבים שקיבלה מגיורא. מסתבר שהיא נפגשה עם גיורא גם באותו שבוע שהוא היה בחופשה, כאשר ליווה אותנו למוניות "נשר" בנסיעתנו לחו"ל בקיץ הקודם. הוא גם סיפר לה בזמנו על זה שהציעו לו ללכת ישירות לקורס קצינים.
גם יעלי חושבת שְלוּ גיורא היה חי, היה כותב. זה שלא כתב שום דבר סותר את העדות של רינגרט.
פעם נסעו באוטו (של דובי או גיורא ביתן) וגיורא התפעל מהשיר "המגפיים של ברוך" ואמר – שזה השיר הכי טוב של החודש.
היה לו חבר, לגיורא – עמוס בן-ישי מרמת אביב. ממנה הבנו שהייתה עוד איזו שהיא יעל – קטנטונת, שקראו לה "שפן" – יכול להיות שזו הייתה יעל שׂמחה (?) (פניה חושבת שיעל זו הייתה אצלנו). מסתבר שיעלי דיברה פעם – לפני המלחמה – עם פניה בטלפון. גיורא כנראה דיבר איתה וביקש שהיא תתקשר איתנו. היא, כנראה, התביישה, אולם גיורא הבטיח לה ש"אמא תדבר איתך יפה". יעל התעניינה "איך היה גיורא בבית?". הבטיחה לבוא שוב לבקר אותנו (אם אני זוכר טוב – יעל עשתה לו פעם ארוחת בוקר כאשר היינו בחוץ לארץ).
ב. אורית שטמפנר – צעירה מגיורא בשנה (היא עכשיו ב"צנחנים", פקידה). גיורא היה נפגש איתה אולם לא התכתב איתה. מסתבר שגיורא ביקר אותה בחופשתו האחרונה בספטמבר 1973.