יום רביעי – 19.12.73

1. ב- 11:00 יצאנו לתל-אביב. נסענו באוטובוס וחיכינו הרבה זמן בתחנה המרכזית. לתל-אביב הגענו ב- 13:30. ב- 13:45 הגענו לשרה ושמואל הררי, ואכלנו שם ארוחת צהרים. משם התקשרתי עם בלומה, וקיבלתי את כתובתו של בני: בן-ציון הופמן, נהריה, בית קיי. זה בית הבראה, שם הוא מבריא מפציעתו. בלומה אמרה לי שבני מתכוון פעם לבקר אותנו.
ב- 14:37 יצאנו משׂרה והגענו ב- 14:52 למחנה. שם הייתה תקלה: קצין חדש (אבנר) נתן פקודה לא לתת לנו להיכנס. בסופו של דבר, פניה עברה ואחר-כך יצאה חיילת (עם שני "פסים") – אילנה, וסידרה גם לי כניסה. היינו אצל שני, והוא הקריא לנו כל מיני עדויות (בהזדמנות זו שברתי כוס קפה, וליכלכתי את החליפה של פניה).
א. מסתבר שבתִיקוֹ של שני ישנה תמונה של גיורא, כאשר צולם מייד אחרי הגיוס. תמונה יפה. נתתי לשני את צילומי השיניים שקיבלתי מדוקטור פישר.
ב. שני הראה לנו שאומנם חקרו את רוב האנשים שאת שמותיהם הזכרנו:
(1) רמי מתן – 10/12
(2) פנחס פסקל – 11/12
(3) לאופר גרשון – 10/12
(4) גדי שפירא – 10/12
ג. ב- 28.11 שוב חקרו את זכאי (חוקר מצ"ח). טנק הפטון היה מסוג H3, מס' 123 (הבנתי שהמספר לא נותן הרבה: אם הטנק בוער, הצבע נשרף). לפי עדות זו נתקלו ב- 3:00 (7.10) במארב, והצוות הסתתר. זכאי זרק שני רימונים. אח"כ חטפו טיל בצריח. המ"מ – שחק – הודיע שנפצע קל. הנהג הרגיש שנחנקים, ואלי זכאי הפעיל את המאוורר. אחרי זמן-מה שוב פגע בהם טיל. אלי עשה את עצמו מת, ואח"כ מוטי שמיר ביקש אותו שיחבוש אותו. אז זכאי נילקח בשבי, והוא כאילו צעק שיש עוד פצועים בטנק. הטנק בער, בחוץ לא ראה לא את מייזלר ולא את שחק.
לפי עדות זו יוצא שאלי הלך לשבי 3-4 שעות אחרי שהאיר השחר – כלומר ב- 7-8 בבוקר.
ד. אחר-כך שוב הקריא שני את עדותו הראשונה של זכאי. לפי עדות זו, צורפו לפלוגה של רמי מתן (פלוגה ז') ותיקנו "תקר". אחר-כך הרגישו זעזוע. לא הבחינו בפגיעה בצד ימין. כעבור זמן נוּתקו מהפלוגה ופרסו זחל. כ- 100 מטרים לפניהם – המון טנקים מצרים. שחק דיבר בקשר עם המ"פ. לא יכלו לנהל אש והחליטו להישאר בפנים. כעבור 3-4 שעות הנהג זיהה שהמצרים מתקרבים. שחק נפגע מכמה רסיסים וכו' (לפי עדות זו, אם זכור לי – אלי הלך לשבי בסביבות 4 בבוקר, 7.10).
ה. אם אינני טועה, ב- 15.11 זכאי שוב נחקר ומסר שבאחד הטנקים היו בן-ציון אברהם, מוטי פרידמן (שניהם הרוגים?), ובטנק אחר היה עודד. המג"ד היה קקש – (קצין קשר?) (מפקד קורס קציני שריון?), והוזכר בקשר גם שמו של איידז'יקובסקי, שהטנק שלו נפגע.
ו. רינגרט נחקר ב- 27.11.73. ראה את גיורא ב- 15.10, בשעה 14:00 (לא 16:00 – שעה ארבע, כפי שרשמתי בִּזְמנו). על השבוי וכל הסיפור שלו שמע רינגרט אח"כ.
ז. רמי מתן טוען שלא יודע שום דבר. חושב שאולי גיורא הועבר לרב-סרן אברהם שמיר (גדוד 9) או אל בּדש – סגן (מגדוד 79 או 184). נדמה לו גם שגיורא הועבר אולי לחפק ("חבורת הפיקוח"?), ואולי זו הכוונה לטנק של המג"ד? רמי מתן חושב שאולי הטנק היה בפלוגה ז', אולם לא היה בגדוד של רמי מתן.
ח. הקריא לנו גם את חקירתו של חיים לוין – שום דבר חדש (על גדעון ואיציק – לא היה זכר בטקסט העדות).
אחר-כך הלך איתנו שַׁנִי לַחוקרים, הכרנו את איתן בן-נתן וחיים בדנר. הם הראו לנו על המפה את המקום איפה – לפי השערתם – היה הטנק. זה לא החווה הסינית, אלא מקום הנקרא נוֹזֵל (נמצא כנראה בתחום הארמיה השנייה). באותו זמן היה טלפון מדרור ענבר, כשהיינו אצל חיים בדנר. הסברתי אחר-כך לחיים בדנר שדרור ענבר מזמן יצא מהתמונה. חיים בדנר חושב שגיורא בהחלט יכול היה לצאת מהטנק, בגלל יציאת החרום שיש לנהג (בטנק הפטון יש לנהג יציאה נוספת, בתחתית).
שניהם מפקפקים בכך שביום חמישי, 11.10, מסר מישהו שראה את שחק. חיים בדנר חושב שרמי מתן לא יודע שהוא פיקד על הטנק של גיורא, אולי בגלל זה שלא הכיר בכלל את שחק. אולם מהסיפור של אברי קצ'ולרו נובע שאומנם רמי מתן היה מפקד פלוגה זו, וחיים בדנר מתכוון לחקור את רמי מתן.
בהזדמנות זו הכרתי גם את רמי מסלם והוא הראה לי צילומים מהאוויר, וגם על המפה הראה לי את המקום בו היו שלושת הטנקים, שאיתם היה קשור דוּדּו ציפין.
כפי שהבנתי, חושבים שבכל זאת יקבלו את הגוויות, וכאילו לפני מספר ימים קיבלו 12 גוויות. סיפר לי גם על ארנק ששייך לדוּדוּ ציפין. סיפרתי לאיתן בן-נתן על הצעתי להפיץ תמונה עם פרטים – של גיורא ויאיר. הוא חושב שאולי באמת יעשו את זה אחר-כך. נתתי לחוקרים את כל הפרטים של אריה ויסמן וצבי ולגרין. קיבלנו מספר נוסף של החוקרים –
03-694207 (הישנים: 03-260564, 03-260568). שני אמר לנו שהוא נִמְצא תמיד ביום ד' אחרי-הצהרים, ובעוד שני ימים – שאינני זוכר עכשיו: האחד –  לפני הצהרים, השני – אחרי-הצהרים.
עזבנו את המחנה בסביבות 17:30. מצאנו טקסי לתחנה המרכזית, ב- 18:00 כבר היינו בפנים (יצחקוב השכן היה הנהג) וב- 19:30 היינו בבית.

2. בערב צילצלתי לשרה (חשבנו שהם צילצלו אלינו).

3. צילצלנו אל ציפין ומסרתי לו על הצילומים מהאוויר שנמצאים אצל רמי מסלם, ועל הארנק של אחיו דוּדוּ.