יום רביעי – 5.12.73

1. 11:00 – בדיוק כפי שקבענו – הופיעה מונית עם מר בן-שמואל, ועוזר שלו – מהוועד להנצחת החייל. הביאו שלושה קרטונים עם דבריו האישיים של גיורא. לא ברור לנו שום דבר:
היו שם כל הכביסה וכן הבגדים החדשים שקיבל. היו מכונת גילוח, טרנזיסטור, מברשת לגילוח וכו'. לא ברור, מה גיורא לקח איתו משיבטה?
עלול להיות שאולי כל זה הגיע מרפידים וששם היו הדברים האישיים?
בן-שמואל הסביר לנו שהוא קיבל את הדברים מתל-אביב, וכפי שהוא חושב, כל זה הגיע לתל-אביב מספר ימים לפני זה שאני התקשרתי איתו.
בין השאר נמצא שם מכתב שכתב אודי סבירסקי למשפחה אחת, וכנראה שזוהי אותה משפחה שאליה היה מגיע סבירסקי כאשר הוריו היו בחוץ לארץ.
כפי שאפשר להבין מהמכתב: אודי לא צריך היה לקבל חופשה ביום הכיפורים, וגיורא – כן צריך היה לקבל את החופשה, וכנראה אודי מסר לגיורא את המכתב בכדי שישלח אותו.
הראיתי לבן-שמואל את המכתב שקיבלתי משליש היחידה 1308.
ארזנו חזרה את כל הדברים ונחשוב אח"כ מה לעשות עם זה.

2. 15:00-17:00 – הגענו ב- 14:45 למשרד של הנציגות של החוליה לטיפול בנעדרים, פגישה שנקבעה אתמול. סגן-אלוף שלומית קוטיק, רח' החבצלת 3, טל' 234559.
התקבלנו רק ב- 15:30 והיינו שם כמעט שעה. גב' קוטיק הקריאה לנו פרטים מהחקירה (התיק נשאר בתל-אביב).
היא גם סיפרה לנו ששַנִי ניסה אתמול ב- 14:10 להתקשר איתנו טלפונית ולא הצליח.
למעשה – כפי שהבנתי – הכל היה כבר ידוע לי, עם שינויים מסויימים. ובכן:
א. שוב חקרו את השבוי, ועכשיו – כפי שהבנתי – הוא אמר שהטנק בער (נדלק?). הוא לא ראה את גיורא יוצא מהטנק. אני סיפרתי לה שדווקא השבוי מסר לי שהוא לא שמע פיצוץ של הטנק.
כן הוא סיפר – השבוי – שמוטי שמיר איבד רגל (לנו הוא סיפר שמוטי נפצע).
ב. מסתבר ששם מפקד הטנק היה מאיר שחק (ולא "שחר").
ג. סיפרה לנו על העדות של רינגרט, שרינגרט ראה ודיבר עם גיורא ב- 15.10. האם העדות סותרת את זה שמסר השבוי?
ד. העבירו מכתב לכל דואר צבאי שהוזכר ברשימה שנתתי, בבקשה להחזיר את דברי הדואר ששלחתי לגיורא.
ה. שהעבירו ל- ("בָּחוּר") בן-שמואל את דבריו האישיים של גיורא.
הבטיחה לנו שמתנהלת חקירה נמרצת.

אנו מצידנו ביקשנו ששוב ידברו עם שרגא רוזנבאום, חיים לוין, רמי מתן, וכן האנשים שהוזכרו בגלויה של רמי מתן אלינו: ויסמן אריה, ולגרין צבי.
מדבריה של קוטיק וכן שני הגברים שישבו על-ידה הבנתי, שהבלגן היה יותר גדול משתיארנו לנו ושהוא נמשך למעשה עד להפסקת האש.
כן ביקשנו שיחקרו גם את שלמה חמו ונתתי להם את מספר הדואר הצבאי שלו – 2040/2 שהיה אקטואלי ב- 20.10.73.
"קיללתי" קצת את גולדה ודיין ועזבתי אותם.
הראיתי להם גם את המכתב שקיבלתי משליש היחידה 1308, מכתב בלי תאריך, שהגיע אליי ב- 2.12, כתשובה על גלויות מ- 16.10.73. כן סיפרתי להם על "משפחת השריון" – שאף אחד מהמפקדים לא הטריח עצמו להופיע אצלנו ולהתעניין בגורלו של גיורא.

3. ב- 17:20 צילצלתי לגב' קוטיק (קיבלתי ממספר 14 את המספר 234559) וביקשתי את גב' קוטיק להקריא לי את העדות של רינגרט:
"נפגש עם גיורא ב- 15.10, 15 ק"מ דרומית לטסה בכביש היורד למיטלה. לפי עדותוֹ של יגאל רינגרט, גיורא סִפּר לו שהחטיבה שלו עלתה מהקוו להתארגנות לקראת ירידה נוספת לקווים".

4. צילצלתי:
א. לחיים ברקאי (לספּר על הדברים האישיים של גיורא) – נמצא מחוץ לעיר, יחזור מחר.
ב. לאלישבע ירון – תהיה ב- 19:00.
ג. לשמואל אגמון – "הלכו אל ההורים".