יום שבת – 8.12.73

1. 11:00-12:45 – היו אצלנו ריבה, השק, דוּדוּ והנכד שלהם – אבירם – עם המטפלת.

2. 12:15-12:35 – צילצל יוסף כהן. דיבר עם פניה ואח"כ איתי, וסיפרתי לו על הפגישה עם סא"ל קוטיק. סיפרתי לו על תוכניתי להפיץ "כרוז" בין חיילי השריון, מכיוון שלגיורא אין "אבא במשפחת השריון" (סיפרנו לו שגיורא היה ב"רזרבה"). כהן חושב שצריך לִפְנות ולמצוא הזדמנות להיפגש עם קצין השלישות של גייסות השריון, נמצא בג'וליס (או ברפידים) סגן-אלוף או אלוף-משנה, שמו הפרטי ג'ורג'י.

3. 16:45 – דיברתי עם גב' דויטש (אחותה של עליזה). לא קיבלו שום דבר על החקירה של מוטי; עליזה התחילה לעבוד.

4. 18:20-18:45 – דיברתי עם ציפּין: נתתי לו פרטים של הלשכה לטיפול בנעדרים – בית שלום (מספר הטלפון, רח' פינס וכו'), וכן סיפרתי לו שאפשר לבקש את הדברים האישיים דרך הוועד להנצחת החייל. ציפין סיפר לי שאצל מִצְרי הרוג מצאו את תעודת השבוי של אחיו דוּדוּ. ציפין רוצה לדרוש הוכחות לכך שאחיו נהרג. הרי יכול להיות, שכמו שהחייל ניצל, זה שעשה את עצמו מת ונלקח אח"כ לשבי, אולי גם דוּדוּ נלקח בצורה כזאת לשבי. ציפין רוצה שיתנו לו לזהות את אחיו. אם אחיו נהרג – אזי נהרג מנשק קל.
הבטיח לי לברר אצל רמי מסלם מיהו החוקר איתן.

5. 18:40-20:20 – היה אצלנו דובי עופר. דובי סיפר לנו שגם הם לא לקחו שום דבר איתם (אלא שהצנחנים ירדו רק ביום א' לחזית, כלומר – הם הלכו למלחמה, באותו זמן שגיורא ירד במצב כוננות בלבד, ולא ברור, למה לא לקח איתו שום דבר). דובי גם סיפר לנו שביקר יחד עם גיורא ביתן את גיורא שלנו בפתח-תקווה כשהיו בסדרת חינוך ביום רביעי, 3.10. כפי שהוא זוכר, כל הקורס היה במשך כל השבוע בכוננות, ולא היו נותנים להם "אפטר". אולם ביום רביעי, הם הלכו – בערב – בצורה מאורגנת, להצגה (מהצגה קל לאסוף את כל הקורס במקרה של מצב חרום).

6. 19:45 – דיברתי עם אלישבע בנוגע לג'ורג'י – קצין שלישות גייסות השריון. הבטיחה לברר אצל בנה את שם המשפחה. מתכוונת לבוא אלינו היום.

7. בחדשות 20:00 מסרו את מספר ההרוגים, הנעדרים וכו'. לא שמענו את הכל ונברר את זה כאשר יהיה ה"מבט", או מחר – בעיתונים.

8. 20:15-21:35 – באה אלישבע ירון. יעצה לנו לכתוב מכתב ללפידות. היא גם צילצלה לאחותה – בקיבוץ מעוז-חיים – (עמיר יפה נמצא עכשיו בבית) – וביקשה שיצלצלו לה בנוגע לפרטים של  הכתובת של לפידות.

9. 20:20 – פניה צילצלה לרמת השרון: חיים לוין עכשיו "בבית", אבל יצא (לא נמצא בבית).

10. 21:30 – דיברתי עם גינה דבורצקי-שמבורסקי: מאבא (אריה) לא קיבלה עדיין שום דבר. מקווה שאולי יצלצל היום. אהוד שמבורסקי נמצא בבית ויכול להיות שיעבירו אותו לירושלים.
11. פניה דיברה גם עם אמא של אביטל מרידור. מסתבר שאביטל עובדת עכשיו בירושלים אצל גברת שלומית קוטיק, והיא בעבודה. פניה צילצלה לפי המספר (224844) – אולם, לא הייתה תשובה.

12. 22:30 – פניה שוב צילצלה אל חיים לוין: עוד לא חזר הביתה.

13. 0:10 – צילצל חיים לוין: קודם דיברה פניה אח"כ אני (דיברנו עד 1:00). מסתבר שחיים לוין גם-כן נמצא בטיפול בתל-השומר, וגם הוא נפגש מספר פעמים עם אלי זכאי. את חיים חקרו כבר פעם אחת ומזמינים אותו מחר שוב לחקירה (החוקר – חיים או איתן?).
קודם כל, מסתבר, שחיים ראה את גיורא בפעם האחרונה:
א. ביום שישי, לפני פרוץ הקרבות (ולא, כפי שמסר לנו או שככה הבנו, ביום שישי הראשון שאחרי פרוץ הקרבות).
ב. ביום רביעי בערב, כשהיו בפתח-תקוה הסידרת החינוך, בלילה – אחרי ההצגה – הם (חיים וגיורא) נסעו עם סבירסקי לרמת גן, בכדי להחזיר את האוטו של סבירסקי.
ג. לשיבטה נסעו ביום חמישי והגיעו בחצות (מיום חמישי לשישי). כמעט כל היום היו בשיבטה, עד 17:00, ואז הורידו אותם במטוסים ישירות לבִּיְרט-מַדֵה (ולא לרפידים, כפי שחשבנו).
ד. הבלגן התחיל כבר בבירט-מדה בשבת, כי המצרים (פאניקה) הפגיזו אותם בבירט-מדה.
ה. בשיבטה כל אחד לקח איתו 2 תרמילים, ולקח – מהחפצים – מה שמצא לנכון.
ו. לדעתו, צריך לברר קודם כל איפה נמצא הטנק 123, ולאיזה כוח השתייך טנק זה. חיים גם-כן נוּתק בתחילת המלחמה מהיחידה, אולם – לפני הפסקת האש, הכריחו אותו להירשם (רגסטרציה) אל הכוח שלו.
ז. לפניה הוא סיפר שרוצים את רינגרט לחקור שוב.
מצידי ביקשתי אותו שישלח לנו צילומים ומכתבים מגיורא, אם יש לו כאלה. הוא הבטיח לי שגם יבוא לבקר אותנו. ביקשתי אותו גם שיימצא את שלמה חמו, שכתובתו, ב- 20.10 הייתה 2040/2. ובסוף, כאשר אמרתי לו שלפחות יהיה לי סיפוק שגיורא הספיק ללחום – אמר לי חיים שהוא מכיר את גיורא היטב, שגיורא בחור מאוד פיקח ומציאותי והוא בטוח שגיורא לחם כל זמן שהטנק היה בסדר. האם העדות של רינגרט נכונה? גם הוא חושב שלא ייתכן שרינגרט "בּדה" סיפור כה מפורט, אולם "שׂמח" כאשר אמרתי לו שאין לנו אשליות בנוגע לגיורא חי.
הוא אמר שאנחנו צריכים "לדפוק בשולחן" שימצאו את הטנק 123. הוא גם לא חושב שאף אחד בשריון לא צריך להתעניין בגיורא.
חיים לוין סיפר לי גם שכאילו רמי מתן התעניין בו כל הזמן (כל הזמן שאל איפה "הג'ינג'י"), אבל זה – כפי שאני מבין – נובע מכך שחיים לוין היה משוּבץ לכוח של רמי מתן, עד שנותק בגלל תקלה בטנק. וגיורא היה ב"רזרבה". חיים חושב גם שצריך לדבר עם אריה וייסמן.