יום חמישי – 24.1.74

1. התקשרנו עם צבי הורן והחלטנו לנסוע. אחר-כך צילצלנו (לפני 9:00) ללשכת הרב צמל ומסרנו שנבוא ב- 12:00. אחר-כך צילצלתי לשרה הררי ומסרתי לה שנבוא.

2. יצאנו מירושלים ב- 9:35 והגענו לחדרו של הרב צמל בתל-אביב ב- 11:35 (בדרך נכנס צבי הורן לרמת אביב, לראות את הדירה של בִּיתוֹ).

3. הרב נכנס בדיוק ב- 12:00. הראה לנו העתק של ההודעה של גיורא ונתן לנו שני העתקים, וכן שני העתקים של תמונה של גיורא כפי שצולם לאחר הגיוס.
סיפר לנו שהצוותים כבר התחילו לפעול, אולם איננו מאמין שהמצרים אומנם קברו את חללינו בצורה כזו שאפשר יהיה לזהות אותם.
הרב רצה להפגיש אותנו עם סגן-אלוף יעקב הראל, אבל האחרון היה כבר בישיבה.
אחר-כך הזמין הרב את חיים בדנר (החוקר) ועוד אדם במילואים, משה שוחט (מבסרגייה, דובר רוסית, ממלא עכשיו תפקיד כמו זה של סגן-אלוף שני – קשר עם המשפחה). בנוכחותם מילא הרב שוב שאלון עם כל מיני פרטים על גיורא.
הרב הבטיח לנו שמספר מאות של הודעות ישלחו ליחידות ושזה יורד במטוס לתעלה ביום ראשון, 27.1.
מבדנר נודע לנו ששוב חקרו את רינגרט, בלי לחץ מיוחד (קצת היפנוזה – בכדי שייזכר בדברים שאולי שכח). כפי שהבנתי סוֹבְרים שלפני שרינגרט פגש את גיורא – אולי ניפגש עם גיל גורדון (כפי שהבנתי, יש לחוקרים חשש שגורדון הכניס לרינגרט השערה שגיורא בכוח של אריק שרון).
דבר אחר: מסתבר שבמסגרת הלוחמה הפסיכולוגית של המצרים (לפני הבחירות בארץ) הפיצו המצרים אלפי כרוזים, ושם היה צילום של הטנק 123 (של גיורא) ועל-יד הטנק – גוויה.
מבדנר הבנתי שרמי מתן נחקר שוב, ואומנם עכשיו הוא השתכנע שהטנק של גיורא היה בפיקודו!
כפי שהבנתי – יאיר שחק היה מפקד הטנק וכן מפקד המחלקה (של 3 טנקים). זאת הייתה מחלקה 3. בכלל, כמעט כל מפקדי המחלקות נהרגו ונשאר עוד לבדוק בודדים מהצוותים.
ראיתי אצל בדנר סיכום החקירה (כנראה זה שקיבל האח של יאיר שחק).
(בנוגע ל"סֵדֶר" המקובל שם: בסוף הסיכום הופיע מרדכי שמיר בתור מרדכי שטרן (!)).
בדנר אמר לי שברשימות של גדוד 79 מ- 12.10 שמו של גיורא לא מופיע, ולכן צריך לבדוק בגדודים אחרים. בדנר מניח שגיורא היה בחטיבה 14, ואת "הכרוז" יפיצו לא רק ב- 79 אלא גם ב-87 (גדוד סיור, שם היו גם טנקים), ובגדוד 184, וכנראה גם ביחידות אחרות.
בנוגע לתאריך המדויק שנמסר ע"י רינגרט – גם בדנר חושב שזה לא כ"כ חשוב. יכול להיות שאהוד ברוק ירד ב- 11.10 אבל לא כל הכוח שלו ירד באותו יום. לכן יכול להיות שרינגרט הגיע לטַסָה ב- 13.10 או ב- 14.10.
דרך אגב, הרב סיפר שכאילו נהוג אצל המצרים לקבור את ההרוג ולשים שם בקבוק ובפנים הבקבוק – פרטים על ההרוג. אולם הרב מסופק האם לגבי החללים שלנו נהגו לפי הסדר הזה, וכי, לפי דעתו של הרב, המצרים עושים את זה רק משיקולי ראווה, ויכול להיות שעשו את זה רק לגבי חלק מהחללים.
לרשימות של "איציק וגדעון" – בדנר לא הגיע. בדנר הזכיר את שמו של פרדי. את פרדי הזכיר גם משה אליעז – זה שביקר אותנו מטעם הגדוד 79 (פרדי כנראה "ההיסטוריון" של הגדוד).
הבנתי שהזמינו גם כלבים מגרמניה ובאמצעותם סורקים את השטח.
בדנר אמר לי שכאילו שרגא רוזנבאום לא רצה אח"כ שוּב לאשר את זה שאמר לנו שראה את גיורא ב- 14.10. בדנר אמר שלא חקר אותו במיוחד.
בדנר הבטיח להודיע אם תהיה איזו שהיא התפתחות בחקירה.
גמרנו אצל הרב ויצאנו משם ב- 13:35.

4. הגענו אל שרה ושמואל ב- 13:50. אכלנו ארוחת צהרים. אחרי 15:00 הופיע צבי הורן, שתה איתנו קפה.
בזמן היותי אצל שרה רציתי להתקשר עם מר יוסף לוטנברג (מבית-הלוחם) אבל לא מצאתיו – לא בעבודה ולא בבית.
כאשר היינו אצל שרה סיפר לי שמואל שנפגש עם חייל אחד וזה סיפר לו שבמחלקה שלו קראו את זה שכתבתי ב"הארץ", ושזה "עשה רושם" על חיילים.

5. יצאנו מתל-אביב ב- 15:45. בדרך הרגשתי לא כ"כ טוב (אכלתי אולי יותר מדי אצל שרה). הביתה הגענו ב- 17:25.

6. ב- 19:00 – צילצל לוטנברג אליי. הצטער שלא נפגשנו. בנו נעדר, נהג צנטוריון. מניחים שנפל בקנטרה. האב מניח, כפי שאמרו לו, שבקנטרה קברו המצרים את החללים בצורה מסודרת.
נתתי ללוטנברג את הכתובת שלנו וביקשתי אותו שיבקר אותנו אם יהיה בירושלים. בנו של לוטנברג גם-כן היה בן 19.
מסתבר שלוטנברג מכיר אישית גם את אהרון יריב. הוא כתב לו מכתב (בנוגע למתנה לגמאסי, ובכלל – איך הוא לוחץ את ידו של גמאסי) – אבל לא קיבל מיריב תשובה.
לוטנברג עצמו יליד הארץ ובעצמו שירת בצבא. מאוד מאוכזב מצה"ל ומכל ההנהגה שלנו.
לוטנברג מכיר את ציפין מהפגישות בוועד. לוטנברג השתתף גם בפגישה עם הרמטכ"ל שהייתה לפני מספר ימים בתל-אביב. בסוף שיחתי איתו התחלתי לבכות ונפרדתי ממנו.


שיתוף יום זה:

הסבר ומידע נוסף

העתק ראשון של הכרוז להפצה
Flyer-2

כיתבו תגובה או שתפו את הסיפור שלכם