יום חמישי – 3.1.74
1. ב- 9:00 בערך צילצלה גב' חייה צוובנר. היו לה שלושה בנים. הבכור – לא בצבא (פרופיל נמוך). הבינוני – עוזי – היה מפקד פלוגה ונהרג שעתיים אחרי פרוץ המלחמה. ה"מז'יז'ניק", יונתן, היה בקורס מפקדי טנקים (גיוס נובמבר). נפצע בהתחלת הקרבות ושכב בבאר-שבע. עכשיו הוא מדריך בג'וליס (בגלל נפילתו של הבן הבינוני, דרשו ההורים שיוציאו את הצעיר מהמלחמה). היה, כאילו, בפלוגה קמ"ז (אם כי לי לא ברור איך הגיע לכך, מכיוון שהיה מגיוס מאוחר יותר, נובמבר). גם-כן היה לפני פרוץ המלחמה בפתח-תקוה (ואפילו לא צילצל משם). אם יונתן יהיה בחופשה – יבקר אותנו (את כל השיחה ניהלה פניה).
2. ב- 13:10 צילצל אורלובסקי (48 שנים בארץ). קרא את הכתבה שלי (שאל האם אני קשור עם דוד מייזלר מ"אמפא"). בן-אחיו נפל בעיר סואץ, צנחן. ידוע כאילו שהרוג, אך טרם קיבלו הודעה. נחשב כנהרג.
רצה פשוט להביע הזדהות עם מכתבי. אמרתי לו שקשה לי להבין את כאבו של אחיו והוא הסכים איתי. הבן-אח יצא למלחמה מביתו של הדוד (כלומר – מביתו של המטלפן).
גם אותם לא ביקר אף אחד מהצבא.
3. 13:25 – צילצלה שוב גב' דביר. היא גרה בגבעתיים. בנה היה מפקד פלוגה, נעם דביר (חתם לתקופה מסוימת קבע). היה בקווים כאשר פרצה המלחמה. הטלפון של גב' דביר – 03-760692.
בהזדמנות זו היא גם מסרה לי שנמצא עכשיו בחולון – (בחופשה, מכיוון שהיה פצוע) – יובל נריה. היה בזמנו סגן מפקד פלוגה, ובזמן המלחמה – היה כנראה מפקד פלוגה בגדוד של סגן-אלוף מצנע. אולי ממנו אפשר לקבל פרטים?
בנה נחשב עדיין כנעדר (גם-כן היה בשריון). את החקירות ניהל קודם סרן ממצ"ח ועכשיו מטפלת בהם צפירה עוגן.
(כפי שזכור לי אכן מ- מצ"ח חקרו משהו גם בשביל התיק של גיורא).
4. ב"מעריב" הופיע מכתב שלי על האלוף יריב. את העיקר – השמיטו.
5. 15:35 – דיברתי עם שפי אבנר בקשר לנסיעתנו לתל-אביב, אחרי שנקבל תמונות מקנדה (את השפופרת לקחה אביטל מרידור). מסרתי לה גם על יובל נריה מחולון. שפי יודעת על המכתב שלי ב"הארץ".
6. ב- 15:40 – צילצל בני הופמן. קיבל את חוברת ה"אינפי" ששלחתי לו. הוא מקבל טיפולי פיזיוטרפיה (זה עלול לקחת יותר מחודשיים).
סיפרתי לו על מכתבִי ב"הארץ".
7. 16:35 – טילפנה אליי שפי אבנר. דיברה עם איתן בן-נתן בקשר ליובל נריה. איתן יודע שיובל נריה היה בגדוד 9, "והרי שלך היה בגדוד 196". הסברתי לה שגיורא אחר-כך נותק ויכול היה להתקשר עם גדוד אחר.
8. 18:40 – דיברתי עם יובל נריה – חולון – טלפון 03-848735. הוא נפצע, אולם מקווה בקרוב לחזור לגדוד. הוא מפקד פלוגה בגדוד 79 (על גדוד זה פיקד בזמנו מצנע, כנראה – לפני הריאורגניזציה של הגדוד). בפריצה השתתפה חטיבה 14. הגדודים 87, 79, 184.
גדוד 87 – גדוד הסיור (ממנו כמעט לא נשאר שום דבר).
גדוד 184 – פחות או יותר בסדר.
גדוד 79 – זהו הגדוד של יובל נריה, והוא הבטיח לי לברר מה שיוכל.
מסרתי לו את הפרטים של גיורא, על הֶרְכֵּב הטנק "הראשון", ועל יאיר שחק. את רמי מתן – יובל נריה מכיר. נתתי לו את הכתובת והטלפון שלנו. יובל נריה גם אמר שקרא את המכתב שלי. הוא גם אישר שהצופן של הטנק של מפקד הגדוד מצנע היה "10", אבל זה יכול היה להתייחס, כמובן, לטנק שעליו קפץ מצנע, ולא לטנק שלנו (את הצופן מסר לנו גם ראובן אזורי).
9. 18:50 – צילצלתי שוב לנריה ומסרתי לו שמות של הקצינים גדעון ואיציק (זה שמסר לנו טלפונית חיים לוין, ידע רק את השמות הפרטיים).
10. 19:50 – צילצלה טובה קרס, גבעתיים, רח' ההסתדרות 29, טלפון 03-763820. הבן שלה, מתי קרס, היה בצנטוריונים (הוא היה מגוייס ממאי 1972, אבל קוֹדם היה בקורס מ"כים (מפקדי כיתה?)), ואחר-כך עבר לצנטוריונים. נעדר ובית-המשפט עומד להכריע אם הוא נעדר. יש על כולם עדות של נפילה, ועליו – אין. ביקשה שנבקר אותה בגבעתיים.
11. 20:00 – צילצל דוד ואחר-כך סוניה. מה שלום פניה? מי הרופא? אולי זו אנמיה? למה ה- EEG רק ב- 13 לינואר? וכו'. נתתי להם רמז – שאת הדעה שלהם פניה ידעה, אבל החליטה גם להתייעץ עם הרופא. אמרו שהם כותבים מכתב ל- KRAM (מבלגיה), ויכתבו ד"ש מאיתנו.
12. צילצלתי לגב' שטרק (אמא של יאיר שחק) (20:45). הסתבר שכינוס הורי הנעדרים – שהיה צריך להיות אתמול – לא התקיים. בינתיים אין לה שום חדש. הבטחתי שאם נהיה בשבוע הבא בתל-אביב נשתדל להגיע אליה.
13. 21:50 – צילצל לואי גוטמן. קרא את המכתב שלי וחושב שעשיתי נכון. הוא אמר לי שזה עשה רושם רב על הנוער, וכולם מדברים על זה. חבל רק שלא עשיתי את זה קודם.
הסבר ומידע נוסף
דוד מייזלר מ"אמפא"
מנהל סניף ״אמפא״ (חברה לשיווק מוצרי חשמל - של אמקור, תדיראן ועוד) נשא גם הוא את השם מייזלר, אך ללא קירבה משפחתית.
יובל נריה
מנהל התוכנית לטראומה נפשית ולהפרעת דחק פוסט-טראומטית בבית החולים הפסיכיאטרי של ניו יורק ואוניברסיטת קולומביה, שם הוא מכהן כפרופסור לפסיכולוגיה קלינית במחלקה לפסיכיאטריה.
במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתף כסגן מפקד פלוגת טנקים בגדוד 9 של חטיבה 14 שתפס את הגזרה הצפונית של תעלת סואץ והוכחד בימי הקרבות הראשונים. לאחר מכן הצטרף לגדוד אחר והיה חלק מ"טנק הקצינים", ובהמשך מונה למפקד פלוגה מאולתרת בגדוד 79. נריה נלחם במספר קרבות קשים, בהם בקנטרה ובחווה הסינית, ונפגע בעת הלחימה. על לחימתו הוענק לו עיטור הגבורה, האות הגבוה ביותר הניתן בצה"ל.
בין מחקריו הבולטים, היה המחקר על שבויי צה"ל שפרסם ב-1995 יחד עם פרופסור זהבה סולומון, ובו הראו כי נפילה בשבי כרוכה בטראומה, שתוצאותיה מחייבות טיפול מקצועי ייחודי לפדויי השבי.
מכתבו של דוד בעיתון "מעריב"
