יום ראשון – 6.1.74
1. 10:00 – צילצלה גברת צוובנר: הבן שלה – הצעיר – שנמצא בהדרכה בג'וליס היה אתמול בחופשה ולכן לא יכלו לבוא לבקר אותנו. מתכוונים לבוא היום. הבן יודע על המקרה ויודע שמתנהלת חקירה נמרצת.
2. 10:15 – טלפנה גברת עופר (חיפה, מרכז הכרמל, רחוב רחל 9, טלפון: 04-81984). רוצה להודות לי על המכתב שלי ב"הארץ". קראה אותו 3 פעמים ושומרת אותו. כל מילה פְּנִינה. הבן שלה – בן 21 – עמד לסיים את השירות. קצין. היה – כפי שהבנתי – בחטיבה 14, ואח"כ – ב- 460.
בעלה בִּזמנו כתב לעיתון בצורת שאלה לשר הביטחון אבל העיתון – בִּמְקום לפרסם – שָלַח את זה למשרד הביטחון, ותשובה לא קיבלו. הטענה של הבעל הייתה שמסרו מספר נעדרים קטן משהיה למעשה, ויש חשש שבגלל זה איפשרנו למצרים ולסורים "להקטין" את מספר השבויים והנעדרים. יש לה עוד בן – יותר מבוגר – בסיירת מודיעין, ובת בת 13.
סיפרה לי שהבן הנעדר השתתף במצעד ל- 25 שנה למדינה וסיפר על הגאווה שהייתה לו בהיותו בשריון.
הטנק של בנה נפגע ליד הטנק של חותנו של האלוף חורב.
שוב הודתה לי. נתנה לי את הכתובת שלה ולקחה את הפרטים שלנו.
בנוגע לפגישה מחר בתל-אביב, חושבת שהזמינו מספר מצומצם של הורים (כ- 15 בערך) – מדובר על הורים שבניהם לחמו בגיזרה מסוימת.
3. 10:45 – צילצלתי ודיברתי עם אביטל מרידור. השם מייזלר לא מופיע ברשימת המוזמנים למחר בתל-אביב. אביטל תברר, אם זו טעות או שמזמינים רק חלק מהורי הנעדרים.
4. 11:35 – צילצלה אביטל. הכינוס בתל-אביב מחר לא נוגע לנו.
5. 11:40 – צילצלתי אל גב' בליץ: סיפרתי לה שהכינוס מחר לא נוגע לנו. כפי שהבנתי כעת – הנעדר הוא בעלה, ולא בְּנה (מסתבר שנעדרת כל היחידה שלו, פרט ל- 2 חיילים שחילצו את עצמם והגיעו לכוחות שלנו).
6. פניה – כאשר חזרה מהעבודה – סיפרה:
א. איזייה נדל קיבל הרבה טלפונים בקשר למכתב שלי, ביררו אם זה אני (צילצלו: הוס, ווירגין וכו').
ב. יעצו לה – ברדיו – (גליה נתיב?) שאין צורך להתחשב בשיקולים ציבוריים, וכן לתת הודעה ב"מעריב" – עם תמונה.
7. בערך ב- 18:35 – צילצלתי לגב' שטרן בכדי לברר, האם היא מוזמנת למחר לכינוס ההורים. הסתבר שלא. בדיוק באותו זמן הגיע יגאל רינגרט אלינו. סיפרתי לה על זה והבטחתי לה שאם יהיה משהו חדש – אספר לה.
8. ב- 18:40 – בא יגאל רינגרט (הלך ב- 20:15).
הוא נפגש עם גיורא, כפי שאח"כ בירר – ב- 14.10 (ולא ב- 15.10 כפי שמסר קודם) אחרי הצהרים. נפגשו בדרכים. גיורא היה באוֹבֵרוֹל, עם מגבת, עם ג'ריקן מים, הלך כנראה להתרחץ. גיורא סיפר לו שהוא השתתף בקרבות והוא עכשיו בהתארגנות (הסיפור של ארי כהן, כאילו גיורא אמר שצריך היה להשתתף בכוח הפורץ או הצולח – איננו נכון). גיורא אמר שהוא שייך לכוח של אריק שרון.
בנוגע לתאריך הפגישה: יגאל נשאר בהתחלת המלחמה בשיבטה (שמירה על הבסיס), בערך כ- 3 ימים; אח"כ עבר לג'וליס, ורק ב- 14.10 הגיע לסיני בכדי לחפש את הטנקים של הגדוד שלהם. אם לא מאמינים בנוגע לתאריך – צריך לברר במפקדת חטיבת 460, מתי ירד לסיני הכוח של "אהוד", גדוד 100. זה היה הכוח שאיתו הגיע רינגרט לסיני.
יגאל רינגרט חושב שבאותה תקופה היו באותו אזור גדוד 79 וכן גדוד של טנקים רוסיים ("טורנים"? – אולי הכוונה ל-TI-55 ). הדואר הצבאי של גדוד הטנקים הרוסים היה 3063. יגאל חושב שדיבר עם גיורא בסה"כ כ- 3 דקות. גיורא סיפר שהשתתף בקרבות והרבה טנקים נפגעו. בנוגע ל"סֵדֶר": היו חסרים טנקים. לא פעם היה קורה שמפקד גדוד (קצין בדרגה גבוהה) היה עומד על כביש הדרך, והיה מגייס ליחידה שלו כל טנק שהיה עובר על ידו. מכאן גם הבילבול שנוצר. רק אח"כ התחילו לרשום כל אחד שהיה יורד לקווים. בכלל, אחרי כל קרב היו חוזרים לאזור מסוים (להתאגנות: דלק, תחמושת וכו'). יגאל חושב שצריך לחפש את גיורא בחלק הדרומי של הגיזרה המרכזית.
יגאל חושב שגם מחטיבה 401 (זו החטיבה של גיורא כאשר היה בקווים) לקחו אנשים לגדוד 79, למרות שהגדוד עצמו היה שייך לחטיבה 14.
רינגרט טוען שכתב תשובה על גלויתי מ- 1.11.73, אולם אני את תשובתו לא קיבלתי.
רינגרט גם סיפר ששׂמח כאשר פגש את גיורא – כי זה היה המכּר הראשון אותו פגש בסיני.
את החקירות של יגאל ניהל מצ"ח (נדמה ליגאל שחוקר מצ"ח הינו אולי בן-דוֹדוֹ של גיל גורדון?).
מצ"ח חקר את יגאל רינגרט פעמיים. רינגרט חושב שצריך למצוא רשומות בהן היו רושמים בכל פעם את שמות אלה שיורדים לקווים. הוא ישתדל גם לברר, האם הרשומות האלה קיימות. יגאל יודע על המקרה של גידי דבורצקי (לוּ היה שומע לגידי ועובר לנגמ"ש שלו – לא היה יגאל נשאר בחיים. מסתבר שעל הנגמ"ש של יגאל רינגרט פיקד חבר של גידי, שׁשׁמוֹ גם-כן יגאל. יגאל – המפקד – הוא זה שהשאיר את יגאל רינגרט בנגמ"ש שלו ולא נתן לו ללכת). מסתבר שמ- 7 נגמ"שים שירדו עם יגאל רינגרט, נשארו רק 3.
יגאל סיפר גם סיפור כזה: נפל ירושלמי אחד, ומסרו על כך. כעבור 3 שבועות, כאשר היה יגאל בחופשה, צילצלה אמו של ההרוג ושאלה לשלומו. יגאל שיקר ואמר שהוא עכשיו ביחידה אחרת. כאשר יגאל חזר לחזית הוא נכְנס לשלישות וביקש לראות את רשימת החללים. לא נתנו לו. אז הוא ביקש שיבררו אם חברו הירושלמי נמצא ברשימה והסתבר שבכלל השם של ההרוג לא היה ברשימה, למרות שהחיילים מסרו זאת בזמנו לשלישות.
9. לפני 20:00 – כאשר רינגרט עוד היה אצלנו, צילצלה אלינו גב' שטרק. סיפרתי לה בקצרה את הסיפור של רינגרט, והסברתי לה שאולי העדות השנייה של זכאי איננה נכונה (בנוגע לזה שהטנק בער). אינני יכול לומר מה קרה עם יאיר, אולם ברור לי שהטנק לא בער, אם את גיורא ראה רינגרט ב- 14.10. אולי הטנק בער ולא התפוצץ?
סיפרה לי גם שקיבלה היום בחזרה 2 מכתבים מאלה שכתבה ליאיר.
10. ב- 20:10 בערך, צילצלה גב' צוובנר. אמרתי להם שהם יכולים לבוא וכי אנו בבית. ב- 20:25 הם באו אלינו וישבו עד 22:45. היא מחזיקה מעמד. בנה – גבר יפה (בן 23?) היה מפקד פלוגה. אחרי מותו הועלה לדרגת רב-סרן. יש לה חשש ששני חיילים – שניצלו – השאירו אותו בשדה בעודו חי. בכל אופן, הם לא ביקרו אותה, כנראה פוחדים. הבנתי שבעלה איננו אב הבנים. הבן השני הוא מגיוס נובמבר, אולם באותו גיל של גיורא, והוא מכיר את גיורא. עכשיו הוא בג'וליס והוא סיפר להם שמתנהלת חקירה נמרצת בעניין גיורא. קצת בכינו – גם אני וגם פניה, והיא דווקא החזיקה מעמד.
כפי שסיפר הבן הצעיר – זה שמכיר את גיורא – הם היו הרבה זמן בלי אוכל. לא נתנו להם לגמור את הסעודה המפסקת ביום שישי, וכנראה שביום כיפור צמו מתוך חוסר אוכל. לחמו על קיבה ריקה.
סיפרה גם כל מיני סיפורים על התנהגות לא ישרה של מפקדים, במיוחד מפקדים גבוהים. יודעת על מקרים של שבויים שנהרגו בשבי, אם הם לא סיפרו פרטים צבאיים.
סיפרה על הרבה מרירות: בנה היה בקבע, היו לו חסכונות ועכשיו מאוד מסובך להעביר את "הירושה" על שמה.
הזמינו אותנו ואנו אותם.
11. ב- 21:25 צילצלה אלישבע ירון ושאלה על שלום פניה. סיפרתי לה את הסיפור של יגאל רינגרט.
12. עוד קודם, בערך לפני 18:00, היה עמיצור: תירגמתי לו שני עמודים של מאמר ברוסית.
הסבר ומידע נוסף
עדותו של יגאל רינגרט
מתוך "גחליליות"
