יום רביעי – 2.1.74
1. היום הופיע ב"הארץ" מכתבִי (קטע אחד – לא גדול – בכל זאת השמיטו [קטע בו אני מביע חשש שהאסון היה מתוכנן בכדי לתת לערבים מוצא של כבוד]).
2. ב- 7:25 – העירה אותי פניה – צילצל אדם בשם הוברמן (מכיר של יוסף כהן). הוא קרא את מכתבי ב"הארץ" (מכאן רק הבנתי שהמכתב פורסם), וכוונתו למסור לי שבנו – או בן-דוֹדוֹ – ששמו (אורי?) רובינשטיין לחם באותה גיזרה של גיורא. רובינשטיין נפצע ביום המחרת ליום הכיפורים ונמצא בתל-השומר. הייתי רדוּם ולא הבנתי את הכל. אברר אצל כהן מי האיש ואבקש שוב פרטים.
3. מ- 10:00-11:00 – נתתי הרצאה. אחר-כך פגשתי את קטיה. כבר ידעה על המכתב שלי ב"הארץ" מדבורה שניידר. גם עמיצור עבר על-ידִי ואמר לי שקרא את הכתבה. אחר-כך ראיתי את דבורה שניידר. היא סיפרה לי שקראה (העיתון היה בידיה) והתחילה לבכות.
עזבתי אותה, כי פחדתי שגם אני לא אוכל להבליג.
5. בבית עברתי בעיוּן על מה שהודפס והבנתי שגם את "הקיצוץ" – קיצצו שוב. הוציאו קטע שהתייחס לדונביץ ויש לי חשש שזה עשה דונביץ’ בעצמו. מֵילא!
צילצלתי לקטיה וסיפרתי לה על זה.
6. בבוקר, כאשר גיל קרא את ה"מאמר" הוא אמר לי: "חבל". שאלתיו – מה חבל? "חבל שזה לא הופיע לפני הבחירות, כי אז" – הוא בטוח – "היה הליכוד מקבל לפחות עוד 10,000 קולות".
7. אחרי 16:15 יצאתי עם הכלב לטיול. הייתי כחצי שעה אצל סוניה ודוד שטיינגרטן ומשם הלכתי אל דבורצקי. לא מצאתיו בבית ודיברתי עם גינה. היא קראה את המכתב שלי. אמרה לי שאבא ודאי אצל הסבתא (האמא של שרה).
8. בדרך מדבורצקי הביתה, פגשתי שוב את סוניה ודוד שטיינגרטן (הם הלכו לבית החולים "משגב לדך" לבקר את גיסתו של דוד).
9. כאשר באתי הביתה, אחרי 17:00, בא דבורצקי. דיברנו על "הנעדרים". הוא סיפר לי שגם לו אין "הוכחה מתמטית" בנוגע ליום מותו של גידי ז"ל. זיהו אותו ואת הנהג לפי המקום שבו היו הגופות השרופות בתוך הנגמ"ש (לנהג ולמפקד – מקומות מיוחדים). אין לו ביטחון האם גידי נהרג במקום, או מת-נשרף אחר-כך. אי אפשר היה כנראה לבדוק מייד מה קרה, כי השטח היה מְמוּקש. דבורצקי גם סיפר שכאשר הייתה האזכרה הכללית, היו הרבה קברים בלי שֵׁם, ועל המצבה היה רשום מספר (אולי מספר התיק?). (אני חשבתי בזמנו שהגופות הלא מזוהות שמורות בּמִתְקן מיוחד, אולם הסתבר שקברו ואחר-כך פותחים שוב, אם צריך, את הקבר). דבורצקי גם סיפר לי את זה שכבר ידעתי מציפין: שציפין דרש שאחיו יוכרז כנעדר ולא כהרוג.
10. בזמן שדבורצקי היה, הופיעו סוניה ודוד. פניה חילקה להם "חומר קריאה" – את "הכתבה" שלי. כנראה שבגללם גם אריה דבורצקי החליט להסתלק (זה היה אחרי 18:00). כאשר יצאתי ללוות אותו שאל אותי מתי שלחתי את המכתב, כי לגינה (לבת) היה חשש שאולי בכוונה עיכבו את הפירסום של המכתב, בכדי שיופיע אחרי הבחירות (בהזדמנות זו סיפרתי לו את זה שאמר לי בבוקר גיל שלנו).
11. סוניה ודוד שטיינגרטן עוד היו אצלנו כאשר ב- 18:30 בא ראובן אזורי. הוא היה בהתחלת הקרבות בטנק יחד עם חיים לוין. פניה סיפרה לו את כל הסיפור, שהיה לו כנראה כבר ידוע. הוא נראה בחור נחמד. שמע בזמן המלחמה את הד"שים שהיינו מוסרים לגיורא. בזמן המלחמה חשב שגיורא בסדר. הוא זוכר שבשבת בבוקר, גיורא עבד יחד עם הפלוגה שלהם, ואחר-כך גיורא אמר שהוא אצלם מיותר והוא צריך לעבור לטנק של המג"ד בתור נהג. כפי שהבנתי, המג"ד לא נמצא כל הזמן באותו טנק, והוא נודד – בזמן הקרבות – ממחלקה אחת לְאחרת. על זה שהמג"ד כְּלל לא הגיע לטנק של גיורא – אזורי לא ידע. הבטיח שישתדל גם-כן לִשְאוֹל אנשים – פרטים על גיורא.
צופן הטנק של מפקד הגדוד הוא מספר 10.
ראובן אזורי כתב הביתה רק אחרי שבועיים. לא הייתה לו אפשרות לכתוב וגם לא ידע למי אפשר למסור את המכתב.
12. שטיינגרטנים – הלכו לבסוף (סוניה כמובן התעניינה בשם משפחתו של אזורי), וכעבור כמה דקות נכנס האח של אזורי, שחיכה, כפי שהסתבר, בחוץ. גם האח מגוייס. אחר-כך שניהם הלכו.
13. באותו זמן כאשר היה דבורצקי אצלנו צילצלה איזו שהיא אישה ממושב מאיזור נתניה. קראה את המכתב שלי והזדעזעה שוב. גם אצלה היה מצב דומה. הבן – שהיה במילואים – נהרג עוד ב- 8.10, ואת כל החקירות ניהלה המשפחה בעצמה. גם אותם לא ביקר אף אחד מהמפקדים (הבן שלה היה מפקד פלוגה?).
14. בערב (אולי אחרי 19:00) צילצלה מוּסְיָה בּרבּש, מפתח-תקוה, אשר בנה בכורה נהרג. בכיתי יחד איתה וניסיתי לנחמה, שלה לפחות יש שני ילדים בחיים, והבן – כבר בחור גדול. ביקשה שנבקר אותם, אם תהיה אפשרות.
היא סיפרה לי שגם היא לא קיבלה שום דבר פרט לקסדה (כובע פלדה). (לא היה ברור לי, האם הכּוונה לגופה?).
הם רוצים פעם לבקר אותנו, ביום שבת או ראשון. רמזתי לה שאנו כבר עובדים, ואם יירְצו לבוא – מוּטב בשבת. אמרתי לה גם שאולי רק נְרגש אחד את השני.
(כדאי, אולי, פגישה כזו לדחות?).
15. אחר-כך נכנסה רות וולף לבקר את פניה. מסתבר שגיל לקח אצלה את "הארץ" בשביל משפ' צדיק. וולף לא קראה בכלל את המכתב שלי. גיל הלך למעלה אל משפ' צדיק והביא לה את "הארץ". והיא קראה אצלנו את הכתבה שלי. יש לה – כתמיד – ספקות בכל דבר. אבל, בסופו של דבר, אמרה לפניה שזה כתוב "חזק".
16. בסביבות 19:30 צילצל ויקטור גרייבסקי. רצה למסור לי שקרא עכשיו את המכתב שלי ומזדהה עם תוֹכְנוֹ. גם-כן הצביע נגד המערך.
17. בערך אז, כאשר יצאתי מהבית לבקר את שטיינגרטן ודבורצקי, צילצלה שפי אבנר מהשְלוּחה הירושלמית של הלשכה לאיתור נעדרים. נדברה עם פניה שתסדר לנו פגישה עם מי שנרצה בתל-אביב.
18. בבוקר, אחרי 11:00 (אחרי ההרצאה שלי), פגשתי באוניברסיטה את יואש (מייזלר). לא דיברנו הרבה.
19. בירכתי את בוריס רס ליום הולדתו. מסתבר שגם הם קראו את המכתב שלי.
20. פניה צילצלה (בערך ב- 20:00) לאיזייה נדל (יצחק אורן). הוא קרא את המכתב וחושב שטוב שזה פוּרסם אחרי הבחירות, כי על ידי זה הכתבה עושה רושם יותר טוב (כלומר – בלי מטרות פוליטיות).
21. נזכרתי שבבוקר, כאשר אחרי ההרצאה הייתי בבניין המתמטיקה, נפגשתי עם היפאני (ראובן, מהמַאקוֹיָה) מעין-השופט, שלומד מתמטיקה. כנראה שהוא בתוך עינייניי. לחצנו יד מִבְּלִי לדבר.
