יום שלישי – 26.2.74

1. לפני 10:00 – נסעתי לפיקובסקי וקיבלתי את הגלופות שהזמנו (במדים ובלי מדים).

2. 11:10 – צילצלו מקצין הדואר של הצבא (דיברו עם פניה).
א. אין ברשות קצין הדואר מכתבים שלא נשלחו ("הכל פוענח"?).
ב. היו שני מכתבים לגיורא והדואר הצבאי "שיחרר" את המכתבים והעבירם ל"ועד להנצחת החייל", תל-אביב, רחוב פנחס, טלפון
03-828357. צריך לִפְנות לרב-סרן עזרא (עזרא פרת?): הם קיבלו מכתב אחד ב- 10.12.73 ושני ב- 1.1.74, וחתמו על כך.

3. 11:00-13:15 – בא אלי זכאי. הוא נראה כבר די בסדר. שוב השתדל לשחזר את הכל, בין היתר: "מלחמה מבולבלת, אף אחד לא ידע מאף אחד". לא הייתה להם מַפָּה ולא היה להם מַצְפֵּן. כפי שזכור לו – מפקד הטנק היה במדים מסוג א' (ולכן גם לא היה לו מצפן? מפה?).
אלי זכאי סיפר שהם דיווחו בקשר לרמי מתן שהם מוקפים והוא כאילו ענה להם: "אין לי בשבילכם זמן עכשיו, תִתְנוּ אש". אלי אומר שלא ציפה לתשובה כזו מפי מפקד הפלוגה שלו, וגם לא רצה למסור את זה בעדות. אולם אח"כ, כאשר סיפור דומה על רמי מתן סיפר אברי קצ'ולרו וגם מפקד מחלקה אחר – אז גם אלי זכאי החליט לספר פרט זה.
אלי סיפר שגיורא "נסע" טוב והם ממש דרסו המון חֵיל-רגְלִים מצריים. הפחד לא היה, אבל כולם היו בהתרגשות רבה.
בנוגע למוטי שמיר – כאשר מרגולין ביקר אותו, אלי שאל מה לספר לעליזה שמיר? מרגולין ביקש שלא יספר לעליזה שמוטי היה קטוע רגל.
כפי שאלי מספר, הוא היה כשבועיים (?) בלי הכרה. הוא חושב שכשבועיים הוא לא קיבל שום טיפול. רק אח"כ התחילו לטפל בו (מבחינה רפואית): וויטמינים, זריקות, והיו מורחים את הפצעים בחומצה (ולא בשמנים, כמו שזה עשו לו בתל-השומר). אלי כל הזמן שיבח את גיורא: "כולם אהבו אותו, בחור של זהב"; "היה מאוד צנוע, וגם כשהיה לו קשר עם פחות 'אינטליגנטיים' ממנו – אף פעם לא נתן להם להרגיש את זה".
אלי זכאי שואל: "גיורא היה ממש "ייקי" – על כל דבר היה תמיד מדווח, היה מאוד מסודר". ולכן, אם גיורא נראה ב- 14.10, אזי צריך היה לדווח על זה שקרה לחבריו מהטנק (עניתי לו שאולי אלה שלהם הוא דיווח – לא נמצאים בחיים).
מְספר שכאשר – כעבור שבועיים – חזר להכרה, כל הזמן חשב שאולי לפחות את הנהג ימצאו בחיים. אלי גם מספר שלא אמרו להם בהתחלת המלחמה – מה הולך כאן. אמרו רק ש"מספר טנקים עברו את התעלה וצריך לפגוע בהם".
אלי חושב שהכי פחות נפגעו אנשי המחלקה הטכנית, מכיוון שכל טנק היה, בדרך-כלל, מקבל אצלם טיפול, אז כדאי להתעניין אצלם, האם ראו את גיורא (הם גם נהגו-נוהגים לרשום כל טיפול). אלי הבטיח שאם יהיה בג'וליס – יתעניין בין אנשי המחלקה הטכנית.
(אלי זכאי אמר לנו שמכל ההורים אנו "עושים הכי הרבה" בנוגע לגיורא. סיפר גם ששמע שבכל הפלוגות ישנה התמונה של גיורא וכן המודעה מ"מעריב". נתתי לו טופס של גיורא).
ב- 13:30 באו לקחת אותו לטבריה. יש לו כאן אחות – אלה בחרי, רחוב יוסף קארו, טלפון 285746, קבלנים). בן-דוד שלו למד שנתיים סטטיסטיקה.

4. 13:00 – צילצל אייל – מ"מעריב" – וסיפר שבזמנו פנה אליו אפרים צמל בקשר לכתבה ב"מעריב". סיפרתי לאייל שהיינו אתמול ב"מעריב" ומסרנו הכל למנחם שמואל. בהזדמנות זו סיפרתי לו על התמונה השנייה, בלי כובע. ביקשתי אותו שיתקשר עם מנחם שמואל ויבקש:
א. שיכניסו גם תמונה בלי כובע.
ב. שמנחם שמואל יתקשר איתי לפני שייתן את הפרטים לדפוס. הציע לי שעדיף לתת תמונה ולא גלופה, כי גלופה צריכה להתאים לסטנדרטים של העיתון.

5. ב- 13:10 – צילצלתי לאייל, למעונו – 33398. מסתבר שהוא כבר הספיק לדבר עם ז'ק (מ"מעריב") וביקש ממנו שמנחם שמואל יתקשר איתו, וכן דיבר איתו בקשר לתמונה השנייה.
הצעתי, שאני אביא היום לסניף "מעריב" תמונה של גיורא עם מכתב למר מנחם שמואל. מסתבר שיש לסניף – בלילה – קשר עם תל-אביב (להעברת משלוחים).

6. כתבתי מכתב למנחם שמואל וב- 16:10 צילצלתי אליו. בנוגע לשתי תמונות – לא הוא הקובע אלא העורך. בכל אופן אמרתי לו שאני מעביר דרך הסניף הירושלמי את התמונה שהופצה ע"י צה"ל.

7. ב- 19:00 בערך מסרתי את המכתב לסניף "מעריב" (כולל התמונה של גיורא, זו מיום הגיוס).