יום חמישי – 21.3.74

1. יצאנו לִפְני 8:30 מהבית בכדי להגיע לת"א.
הגענו ב- 10:15. קניתי "ידיעות אחרונות" והסתבר שמודעה על גיורא לא הופיעה. נסענו אחר-כך מייד ל"ידיעות" ונפגשנו עם מר יוסף שביט. פניה שאלה אותו אם השם "מייזלר" אומר לו משהו – והוא ענה ש"כן", שנשב.
היה עסוק בעריכת איזה שהוא מאמר. אח"כ לקח ממני חומר (צילומים של המודעה ב"מעריב", הכתבה ב"מעריב", המודעה ב"דבר" והטופס שהוּרד ע"י צה"ל), וכן נתתי לו שתי תמונות. הבטיח שיסדר את הכל ליום ראשון.
מסתבר שעל אליהו עמיקם לא ידוע לו ולא קיבל ממנו שום חומר. בכל אופן, היה אדיב אלינו (כנראה שזה הכל ב"פעולת" הפרוטקציה של נַדֵל).

2. מ"ידיעות אחרונות" הגענו בטקסי למשרד הביטחון באיחור של 2-3 דקות. הגענו לצמל (שם גם הייתה נוגה). כעבור כ- 10 דקות הלכנו אל אלוף-משנה הראל. שם היה דני רזגור. רזגור יצא ונשארנו עם צמל והראל.
הראל עשה רושם טוב – דיבר בכנות על הקשיים.
שאלנו כל מיני שאלות.
א. הראה לי טקסט אנגלי – שבין היתר בכל פעם שואלים בנוגע לטנק שהופיע בכרוזים המצריים (ביום הבחירות).
ב. החיפושים נמשכים ובכל יום מצליחים משהו למצוא.
ג. בטנק שלנו טיפל גם סמ"ר דודיק מראש פינה, שיש לו חוש טוב לחיפושים ומתמצא בשטח. החליטו שבפעם הבאה יחפשו יותר צפונה (ב"נוזל" לא מצאו את הטנק).
ד. לפי הערכתו של הראל יש עכשיו כ- 110-115 נעדרים (כלומר – חסרות גוויות).
ה. הזיהוי מתקדם בצורה נורמלית.
ו. הראל הציע שיזמינו שוב את רינגרט (בלי לבלבל לו את הראש, אלא לשאול על עוד פרטים).
ז. בנוגע לזה שהציע לנו אלי זכאי, להתעניין בין אנשי המחלקה הטכנית: אין במחלקה הטכנית שום רשוּמוֹת. היו מקרים שהבחורים היו גונבים טנקים בכדי ללחום.
בנוגע לזה שסיפרו לנו (זה נאמר כאשר ב- 11.3 הביאו את המכתב מקצין העיר על העלאה של גיורא לסמל ראשון) שכאילו היו שבויים שהוּקְלטוּ ושלא חזרו – אזי להראל אין שום אינפורמציה על זה, וזה לא נכון.
ח. הזכרתי להראל שמסרנו בזמנו שלגיורא היו מפתחות מהבית. מסתבר שכבר פעם זיהו מישהו על סמך מפתחות.
ט. הבטיח לסדר לנו עוד כמה תמונות של גיורא מיום הגיוס.
י. מקווים שהמגעים עם המצרים יִמשְכו עוד, גם אחרי 31.3.74.
י"א. את הטפסים של גיורא חילקו בכל יחידות חטיבה 14.
י"ב. חיים בדנר כבר לא עובד. איתן בן-נתן ממשיך לרכז את החקירות.
י"ג. הראל נתן לי את הטלפונים שלו (אזרחי וצבאי), ושלא נהסס לצלצל אליו אם נמצא צורך בזה.
י"ד. הבטיחו גם לתת לנו "חומר" מהתיק האישי של גיורא.
ט"ו. כאשר היינו – צילצלה באותו זמן גב' רוזנצוויג (מירושלים). שם בעיה אחרת: הטנק נמצא, אבל חסרים 2 אנשים מהטנק.
ט"ז. הראל הסביר לי שגם אם ימצאו את הגוויה, אי אפשר יהיה לקבוע האם רינגרט ראה את גיורא או לא. (דרך אגב, בנוגע לרינגרט: הראל דיבר עם פרופסור לווין, פסיכולוג. הפסיכולוג חושב שחזרות על חקירה לא מביאות תועלת. להפך, זה עלול להכניס לנחקר סיפור שאח"כ הנחקר בעצמו ימשיך להאמין בסיפור).
י"ז. לבדוק עכשיו "מי בסרבל וג'ריקן מים ראה את רינגרט במקום זה וביום זה" – איננו בר-ביצוע.
י"ח. אמרתי להם שאנו ממשיכים לתת מודעות בעיתון. הראל אמר שאין כאן בעיה כספית.
י"ט. סתם התבדחתי ואמרתי שאולי כדאי לכתוב לאשתו של סאדאת. הראל אמר לי שלא בשם צה"ל אלא בתור אדם פרטי. הוא חושב שאולי כדאי לכתוב, מכיוון שלנו יש "קֵייס": הטנק צולם בכרוז שהם חילקו.
כפי שהבנתי, הרצל שפיר מסר את הצילום לבריגדור המצרי שריף.
כ. בנוגע לצילומים של תערוכת השלל – כל הצילומים נמצאים בידי המחלקה של הראל, וכל הטנקים שאת מספריהם אפשר היה לפענח – פוענחו, והטנק לא מופיע בהם.
שמענו גם כל מיני סיפורים על "טעויות" שנופלות בלי כוונות רעות (קצין הביא פתק שכאילו קיבל אותו מחייל שצילם. אח"כ התברר שאין שום קשר בין חייל זה – שאותו מצאו – ובין הפתק עם הפרטים).
על הזיהוי מקפידים מאוד מאוד ויש מספר גופות מזוהות, אולם לא מפרסמים עדיין מכיוון שאין עוד ביטחון מלא.
בסה"כ היינו אצל הראל כ- 2 שעות ויצאנו משם ב- 13:00.

3. מהראל הלכנו אל לשכת הדובר של צה"ל, פורן, אולם האחרון לא היה בלשכתו. מסרנו רק ד"ש (מ"משפחת מייזלר מירושלים") דרך המזכירה, והלכנו – ברגל – אל שרה ושמואל הררי.

4. משרה צילצלתי אל לוטנברג. הוא שמע את התוכנית עם פניה ומזדהה עם כל מילה. "הרגיע" אותי שימשיך בפעילותו גם אחרי שיימצא את בנו.

5. אחרי הארוחה הופיעו נורית מייזלר ודוּדוּ זכאי. מסרנו לנורית את החומר בשביל המודעה ב"על המשמר". אח"כ באה גם אלישבע (הבת של שרה: אלישבע בהריון).