יום חמישי – 28.3.74
1. ב- 8:15 יצאתי עם חיים ברקאי לתל-אביב. הגענו ב- 9:45 בערך. הוא הוריד אותי בקרייה, ואני הלכתי ל"הארץ". הגעתי למאז"ה 58, ואולם הסתבר ש"הארץ" עברה לרחוב שוקן 21 (רחוב העלייה 77 לשעבר). הגעתי לשם בטקסי. לא מצאתי את חיים שבתאי, ועליתי לקומה ב', אל משה שטרק (שאיתו דיבר פעם סשה לרנר). שטרק לא היה. למזכירה סיפרתי במה העניין והיא הייתה בסדר. קישרה אותי עם סגנו של שטרק (שטרק עכשיו, כנראה, מנהל מדור המודעות, ולא הסגן – כפי שרשום בספר הטלפונים הישן). הסגן – אדם צעיר – שאל קודם את המזכירה האם העיתונים האחרים עשו בלי תשלום. אמרתי לו שלא לקחו כסף. המזכירה גם אמרה שאני מעוניין במקום בולט, לא ליד הנקרולוגים.
הסגן הלך, חזר, ואח"כ הזמין אותי לחדרו. "התרגש". לקח את הקאלישות (גלופות) שעשינו אצל פיקובסקי ואמר שהגודל לא מפריע לו. הבטיח שאולי יעשה את זה אפילו בעיתון יום שישי, מחר. על תשלום לא מדבר, חשוב רק למצוא מקום, ואת זה צריך לתאם עם המערכת, כדי שזה לא יופיע במדור מודעות.
גמרתי שם ב- 11:00, משם הלכתי לאלנבי (בהזדמנות נכנסתי לבנק ישראל, רחוב רוטשילד 3 – בקשר למלווה 1970, ועל זה הפסדתי הרבה זמן). קניתי גם ספר בחנות הרוסית.
2. הגעתי לפני 13:00 לשרה – לא היה שם אף אחד. דיברתי עם פניה בטלפון והיא סיפרה לי שניפגשה ב"קול ישראל" עם דובר צה"ל, פורן, והוא סיפר לה שעכשיו מתנהלות השיחות עם המצרים על המשך החיפושים, גם אחרי ה- 1.4.74.
3. באו שרה, אחר-כך שמואל. שמואל סיפר – מפי נורית (מייזלר) – ש"על המשמר" לא רוצה לפרסם את הטקסט שכתבו עיתונים אחרים, ורוצים שהכתב שלהם בירושלים יבקר אותנו ויכתוב כתבה.
4. התקשרתי עם צמל – הוא לא היה (גם נוגה כבר עזבה את המרכז).
ביקשתי שיזכירו לו בקשר לצילומים שהבטיח לנו.
5. התקשרתי עם הטלפון של הראל: לא היו לא הוא ולא דני רזגור. הפקידה מסרה לי שאין לה אינפורמציה "סטטיסטית", אבל משהו מצאו בשבוע האחרון. על הבולדוזר לא שמעה שום דבר. שלשום (או אתמול) בכלל לא נתנו להיכנס לשטח. גם אותה ביקשתי להזכיר את התמונות שהבטיח לנו הראל.
6. צילצלתי אל לוטנברג – לבית ולעבודה, ולא מצאתיו. בעבודה שלו – מסרתי למזכירה את שְׁמי.
7. סוף-סוף תפסתי את נורית: אמרתי לה שאולי זה לא נעים שיכתבו שוב כתבה. הבטיחה לי שתדבר עם עורך "על המשמר" מרק גפן (החבר שלה, שמטפל במודעות – שמו דוד נוחוביץ'. מספר הטלפון של "על המשמר" – 03-31276).
8. בערך ב- 13:30 – צילצלה אליי פניה (לשרה). התקשר איתה – בקשר למודעה ב"ידיעות אחרונות" – אחדות משה (?), איש מילואים, ירושלמי, ששכב בזמנו בתל-השומר יחד עם חייל משריון. שם החייל: ירון חיימי מגבעתיים.
9. חזרתי הביתה מספר דקות אחרי 17:00, ובדיוק היה טלפון מלוטנברג. סיפר לי שהוא פסימי, ויש לו הרושם שרוצים לגמור את החיפושים. האדם שניהל את השיחות עם המצרים (אלוף-משנה אלבק) משתחרר ובמקומו יהיה קצין בדרגה יותר נמוכה, סרן.
לפי זה שמסר לי לוטנברג – הוא חושב שיש כ- 100 גופות לא מזוהות, וחסרות עוד כ- 130 גופות. הבטיח שיצלצל אליי גם ביום ראשון.
לפניה הוא הספיק לספר (לפני זה שהגעתי הביתה) שהוא השתתף בדיון על חגיגות יום העצמאות בתל-אביב. הוא, כמובן, מתנגד ל"שִׂמחה" שאותה מתכננת העירייה בכיכר דיזנגוף.
10. מסתבר שפניה הספיקה כבר להתקשר עם ירון חיימי (גבעתיים,
03-726908). הוא נפצע ביום הראשון של המלחמה ועכשיו שוחרר. את גיורא מכיר מהקורס, אבל אין לו שום מידע על גיורא. עכשיו אני נזכר שירון חיימי הופיע אצלי מהאינפורמציה שעוד קיבלתי באוקטובר מרחל הופמן, כאשר שירתה בתל-השומר. חיימי שוחרר מהצבא (בגלל הפצעים). (ראה 2.11.73).
11. הגיע מכתב תגובה על התוכנית עם פניה מנערה בת 16, איריס ביסטריצקי, מתל-אביב (כמובן, לא מסכימה עם פניה שאמרה שאנשים אדישים לכאב ההורים השכולים, שזה לא נכון).