יום ראשון – 21.4.74

1. בבוקר צילצל צבי הורן שהוא לא נוסע, והחלטנו לנסוע בכל זאת. יצאנו מהבית ב- 9:25, ב- 10:00 זזנו מהתחנה המרכזית, הגענו לתל-אביב – (תחנה מרכזית) – 11:45. משם נסענו באוטובוס לכורך דיין: מסתבר שהוא חולה. השארתי לו מכתב – בבקשה – שיגמור עם כריכת ה"מעריב לנוער".

2. הגענו בטקסי מהכורך לשרה (ב- 12:20 בערך).
א. שרה נתנה לי את התמונה והגלופה של גיורא, שמסרנו בזמנו לנורית מייזלר (בשביל "על המשמר"), וכן שלוש גיליונות של "על המשמר" מיום המודעה (29.3.74).
ב. שמעתי "באוזן אחת" שְׁשׂרה סיפרה לפניה: יואש ורחל מייזלר מתלבטים איך לקרוא לבן (במקרה ויהיה בן): על שם גיורא, על שם בארי או יורם (בעלה של אחות של רחל). שרה יעצה להם שישאלו אותנו אם אנו מסכימים (הם, כנראה, החליטו "גיורא" – כדי שיהיה גיורא מייזלר).
ג. התקשרתי עם אשתו של אבישי שטרק, ואח"כ עם מקום עבודתו. בסוף הוא צילצל (ב- 14:00 בערך). דחה את הפגישה, מאחר ופרט להוריו הוא צריך להביא כל מיני קרובים לאזכרה.

3. הגענו לבית סוקולוב בערך ב- 16:50 ומייד מצאנו את לוטנברג. הוא התחיל משהו לספר על דוד חן (היה לי הרושם שלא כל כך מרוצים מדוד חן, שיש לו איזה-שהן דרישות? חדר?) – בכל אופן, לוטנברג לא יכול היה לגמור לספר מכיוון שבדיוק ב- 17:00 הגיע דוד חן.
א. דוד חן החזיר לי את דו"ח החקירה (סיכום מ- 14.1) וכן את הצילום של הטנק.
ב. הבנתי שהחוקר היה אצלו, אבל חן רוצה קשר יותר הדוק עם החוקרים, מפות וכו'.
לוטנברג הבטיח לו שכל זה אפשר לסדר ואז נתתי לחן את מספר הטלפון של לוטנברג.

4. בערך ב- 17:15 התחילה האסיפה. לוטנברג דיווח על המצב. היו המון אנשים. כפי שהבנתי מהדיווח, יש עדיין עוד כ- 90 גופות לא מזוהות וכ- 90-100 גופות נשארו בשטח (מהם כ- 50 במעוזים). הרבה אנשים – צעירים – משום מה באו בטענות לוועד (ישב על-יד השולחן גם סֵם אבוטבול שבנו כבר זוהה). אנחנו ישבנו בסוף האולם, לידנו אשתו ובנו של לוטנברג.
אני גם-כן "הופעתי" – הצעתי שניתן מודעות גדולות בעיתונים על המצב ועל האדישות של הממשלה, המוסדות וכו'. היה לי הרושם – לפי זה שנאמר אח"כ – שהרבה אנשים תמכו בהצעתי.
באסיפה היה גם מלכוב מירושלים. אחד שאל אותי האם אני אבא של גיורא? שמו פישהוף ומסתבר שבנו היה בטנק של קובי ראובני (כנראה שבנו עוד לא זוהה?). פישהוף גם סיפר לי שיש לו תמונה שבה מופיע גם גיורא.
באסיפה הייתה גם האחות של החייל הנעדר מחיל הים, שכתבה מכתב לאשתו של סאדאת, וכן אביו של החייל. כל זה נמשך עד אחרי 19:30.
הוחלט לאסוף כסף ולתת את המודעות, וכן, שכל אחד יכתוב מכתב למערכת.
כפי שהבנתי – ה- 1,000 ל"י שמגיעות לכל משפחה ממחלקת השיקום מיועדות למעשה להוצאות קבורה, נקרולוגים וכו'. אבל אני הצעתי ללוטנברג שינסה לדבר עם הרב צמל – אולי מהכסף הזה אפשר לקחת בשביל המודעות בעיתונים. כן הוחלט גם לארגן וועדים בכל עיר. ידונו גם על הפגנה.
אחרי ההופעה שלי הופיע בחור צעיר בצורה מאוד חריפה בדרישה – שנרד לחייהם של כל שר, מפקד וכו'. "להחזיר את פנקס המילואים" (אולם גם תומך בהצעה שלי). מישהו גם הציע שכל אחד מאיתנו יכתוב ל"קוראים כותבים". הצעתי שנתקשר עם עיתונים ולבקשם שיכתבו כתבות בנושא.

5. חזרנו הביתה עם מלכוב ועוד שני אנשים שהיו באסיפה.
יצאנו מבית סוקולוב ב- 19:40, וב- 20:55 נכנסו הביתה.

6. גיל מסר לנו (כנראה שאת השיחה קיבל בני הופמן) – שהתקשרה ב- 16:00 פקידה של אלוף-משנה עמיר יפה. עמיר יפה רוצה לדבר אתנו. יתקשר מחר או מחרתיים.