יום שישי – 3.5.74

1. ב- 9:15 יצאתי מהבית ובאוטובוס פגשתי את מלכוב. סיפרתי לו שאני הולך לפגישה עם קיסינג'ר והבטחתי למסור לו אח"כ אינפורמציה.
הגעתי בלי בעיות ב- 9:30 למלון המלך דוד, הכביש היה היום פתוח (אתמול נסעו האוטובוסים במסלול מיוחד). שם מצאתי כבר את לוטנברג, בן-יוסף ואת צִילה (?). היא הייתה כנראה זמן מסוים בארצות-הברית ודוברת אנגלית.
אח"כ הופיע פול קידר (איתו נפגשנו בזמנו אצל משה לניר, יחד עם אהוד אבריאל, מ"צוות החשיבה").
קיסינג'ר התמהמה ואנשי משרד החוץ רצו שנתקבל יחד עם משפחות השבויים בסוריה. החלטנו – שלא נלך יחד. בינתיים נדברתי עם קידר שהוא ימסור את המכתב שלנו לעברון ממשרד החוץ, וזה ימסור את המכתב לקיסינג'ר.
התקבלנו ע"י קיסינג'ר אחרי 10:30 (בקומה השישית של מלון "המלך דוד"). אני, לוטנברג וצילה ישבנו על ספה, מול קיסינג'ר וקיטינְג. מימין היה עברון. היה גם קידר. צילמו אותנו. צילה הציגה את הבעיה וקיסינג'ר מסר שעוד אתמול הוא מסר לממשלה שסאדאת הבטיח לו לאפשר את המשך החיפושים בהשתתפות נציגי הרבנות הצבאית שלנו. לא רצה למסור את זה לפירסום לפני שהדבר יימסר לוועד משפחות הנעדרים. קיסינג'ר גם הבטיח שיברר את זה גם עם שר המלחמה המצרי.
כל השיחה נמשכה כ- 10 דקות.
כאשר יצאנו, נכנסו אחרינו נציגי משפחות השבויים והנעדרים בסוריה. ראיתי שוב את פול קידר והוא אמר לי שהמכתב נמסר לעברון וזה יעביר את המכתב (אני לא כל כך מאמין לקידר). אח"כ נתן לוטנברג ראיון לרדיו וכנראה גם לעיתון מסוים. משם נסעו כולם אליי, יחד עם הורה אחד שבנו נהרג–נעדר בסוריה.
כיבדתי אותם בקפה. ב- 11:45 בערך הגיעה פניה וסיפרנו לה הכול. אח"כ בחדשות 12:00 מסרו על הפגישה שלנו. האורחים שלי נסעו לפני 12:30. בחדשות 13:00 שוב מסרו על הפגישות עם קיסינג'ר.

2. 14:05 – צילצל אליי מלכוב: מסרתי לו דו"ח מפורט על הפגישה עם קיסינג'ר. מלכוב שאל אותי "אתם מחר בבית? לפנות ערב?" עניתי לו שאנחנו – בדרך כלל – לא הולכים לאף מקום. אם יראו אור – שייכנסו…

3. 18:10-18:50 – היה חבר של גיורא – אמיר עופר (בחיל-הים).

4. בטלוויזיה הראו קטע מהפגישה שלנו עם קיסינג'ר (וגם "הקרחת" שלי הופיעה במלוא עוצמתה).
כן מסרו – מפיו של קיסינג'ר – שסאדאת הבטיח לאפשר המשך החיפושים.