יום חמישי – 18.7.74
1. היום לגיל יום הולדת "בר-מצווה". הגיע שמואל הררי מתל-אביב וכן באו סוניה ודוד שטיינגרטן (אני הלכתי אח"כ לרופא שיניים).
2. הייתי אצל פוטו שוורץ – הצילום של הכרוז כבר נעשה, אך שכחתי אותו בחנות. אכנס מחר לקחת.
בדרך פגשתי את מלכוב – שאל על "חדשות".
3. כאשר הייתי אצל רופא שיניים צילצל הביתה אבישי שטרק. דיבר עם פניה ושאל ל"איזו כתבה התכוונתי" (אני)? לא יודע מה הוא רוצה.
4. גם לי נדמה לפעמים קצת, כמו שלפניה נִדְמה, שההרוג ע"י הטנק זה גיורא – אם כי, פָּנִים – אין שום אפשרות לזהות, אולם משהו יש בתנוחה של השכיבה? בכל אופן, לפניה אני אומר שקשה בכלל לראות משהו.
5. בלילה קראתי את החלקים האחרונים של הסטנוגרמה של השיחה על גיורא – סיפורים של החברים והעדות של רינגרט. הייתה לי כל הזמן ההרגשה שהוא היה דומה לי בהרבה דברים – בנעורינו: סְגירוּת בנוגע לבעיות "רגש" כלפי בנות, והעיקר – בדיחוֹת. במקום אחד מציינים החברים שגיורא היה מספר להם שאת רוב הבדיחות הוא שומע ממני. נדמה לי שגיל באמת דומה יותר לפניה, וגיורא – היה ממש כמוני: יותר מסודר, יותר סובלני, "עקשן" בהתמדה לגבי דברים שהוא אוהב (לאו דווקא לימודים – גם זה כמוני!), ויותר פתוח בכתב מאשר בעל-פה.
חבל לי שהוא היה "גיבור" (בזה לא חטאתי אף פעם!) – אני וודאי הייתי משתדל להציל את עורי.
מי יודע – אולי פשוט לא הייתה לו אפשרות להינצל?
אני כל הזמן מצטער שדווקא בשנתיים האחרונות גיורא דיבר עם פניה יותר. אולי בגלל זה שבנוכחותי לא רצה להשוויץ, ואולי פשוט אני הייתי יותר טרוּד (אחרי הניתוח הייתי פחות זריז, וכל דבר קטן היה לוקח לי יותר זמן). אולי בגלל זה מצאתי פחות זמן לדבר איתו ביחידות.
דאגתי – תמיד – לכתוב מכתב, לשלוח חבילה – אבל לא הייתי מחפש הזדמנות לדבר איתו על הצבא. זאת הייתה התקופה כאשר גיורא היה מתלהב מהטנקים ואני – כאזרח ("סִיבִיל") מלידה – הייתי תמיד מתייחס בחשדנות לצבא. כפי שהבנתי – גם לגיורא "נשבר" בתקופה האחרונה מהמשמעת ומכל ה"נידנוד", אבל הוא בכל זאת השתדל להחזיק מעמד.
צריך לברר את הכתובת של הוריו של נמרוד הררי – ולשלוח להם את מכתביו של נמרוד לגיורא, ואולי ישנם אצלם מכתבים של גיורא.
הסבר ומידע נוסף
מן העיתונות
