יום ראשון – 7.7.74

1. 9:15 – צילצלנו ללשכה, היה רק איתן בן-נתן, ביקשנו שידבר עם הראל ושישאירו לנו את הצילום של הטנק. נבוא אחרי 11:00.

2. יצאנו ב- 10:00 בבוקר והגענו ללשכה אחרי 12:00.
א. היינו אצל הראל וראינו את הכרוז עצמו. הראל נתן לנו צילומים מוּגדלים של "התמונות" המופיעות בכרוז, ואת צילום הכרוז עצמו (כלומר – בלי הטקסט הכתוב בכרוז).
ב. פניה התחילה לעשות השׁערות דומות לזה שעושה אמא של יאיר שחק.
ג. הראל הסביר שהמצב לא טוב. המצרים דורשים שיחרור רוצחים ממש, מבלי שנוכל לקבל תמורה, מכיוון שלא ידוע עכשיו איפה לחפש (המצרים יודעים איפה הגופות אבל לא מספרים). אין טעם בלחץ על הממשלה שלנו מכיוון שהיא ערה לבעיה, ואם המצרים יראו שאנחנו לוחצים, הרי הם רק עלולים להעלות את המחיר.
הראל חושב שבמשך כשבועיים יזוהו כמעט כולם שנמצאים אצלנו ועוד תשארנה כ- 60-70 משפחות נעדרים. אם להפעיל לחץ – אזי מבחוץ, אבל בנוגע לזה גם האמריקאים לא מסוגלים הרבה לעשות. ולבסוף – פְּנֵי המצרים למלחמה וברור שאינם רוצים שאנשים שלנו ייכנסו לשטח.

3. אח"כ נכנסנו לרב צמל. הוא מכיר את המצב – ברגע זה אין מה לעשות. נדברתי שאקח את כתובתו כאשר נצא לחוץ לארץ.
הרב צמל נתן לנו טרמפ (עם הנהג שלו והאוטו שלו) והסיע אותנו לבוריה רס, שם אכלנו ארוחת צהרים. משם קפצנו ל- 5-10 דקות לשרה (הררי), ומשם הסיע אותנו בוריס רס לבית החייל.

4. בבית החייל נפגשתי לראשונה עם אבישי שחק. הייתה גם אמא שלו ואחותו. הראיתי לאבישי את זה שנתן לי הראל. מסתבר שאצל אבישי יש צילום של כל הכרוז. לקחתי את הצילום כדי לעשות צילומים בירושלים.

5. באסיפה היו די הרבה אנשים, ניהל אותה לוטנברג, וכן הופיעו הראל, בן-יוסף, צילה נתן וגם אשתו של לוטנברג הייתה. הראל ולוטנברג סיפרו בערך את זה שסיפר לי קודם הראל. גם אני לקחתי פעמיים את רשות הדיבור ופעם אחת – פניה. הוחלט לצרף לוועד הישן – שימשיך בפעולותיו – עוד 5 אנשים מבין משפחות הנעדרים. ביניהם צוּרף גם אבישי שטרק. אני ופניה הסתלקנו ב- 18:00, והוועד הישן + המצורפים החדשים – נשארו לדיון. אני הצעתי את עצמי לכל פעילות בירושלים.
חזרנו הביתה ב- 20:00.