יום חמישי – 1.8.74
1. חזרתי לפני 13:00 הביתה, ורק אז שמתי לב שב"מעריב" בעמוד 1, והמשך בעמוד 11 – מופיעה הכתבה על הטנק שלנו, מאת הכתב וקסמן.
הכתבה כתובה בצורה עניינית, לדעתי, אם כי אולי היה צריך בכל זאת להכניס קצת יותר "רגש". בכתבה נתנו את צילומיהם של גיורא, יאיר ומוטי, וכן – בעמוד 11 – צילום הטנק (לא כל הכרוז).
2. באה פניה, הראיתי לה את הכתבה.
אח"כ היה טלפון מ"גייסות השריון", שעמיר יפה יבוא היום אחרי הצהרים או בערב ויביא את תמונת המחזור.
3. לפני 14:00 צילצל וקסמן ושאל האם הכתבה שלו בסדר, והאם זהו זה שרצינו. כמובן, אמרתי לו שזה בסדר, אם כי חבל שהוא מספר פעמים מזכיר דווקא את שמי, באותו זמן שאני ביקשתיו שכבר "התפרסמתי" מספיק. הוא סיפר לי גם שהכל סוכם עם יעקב הראל (כי פחדתי שהזכרת שמו של הראל עלולה לקלקל את היחסים עם הלשכה לאיתור נעדרים).
וקסמן הפנה גם את תשומת ליבי שגם בעמוד 5 יש מאמר קצר – מהמערכת (מאת רוזנפלד) – "סחטנות מצרית". הוא גם אמר לי ככה: "רוזנפלד אמר לי שכל מה שאתה (כלומר אני) סיפרת ודאי אמת, כי עליך אפשר לסמוך", "כנראה שהוא מכיר אותך (כלומר אותי)". אמרתי לוקסמן שאני לא מכיר את מר רוזנפלד, אני מכיר רק את יוסטוס (אולי בנו של רוזנפלד למד אצלנו?).
4. לפנות ערב, ב- 17:00 בערך, באו נעמי לוי ורות רבין לברך את גיל ליום הולדתו (שהיה בן 13 ב- 18 ביולי) ואז דיברנו על גיורא. הראנו להם הצילומים של הכרוז וכמובן – פניה בכתה. רות רבין קראה את הכתבה ב"מעריב". אחר-כך בא גם מיכאל רבין – הם הלכו לפני 19:00.
5. לפנות ערב היה טלפון ממשפחת גסנר מפתח-תקווה. בנם – יצחק רוני ז"ל – נמצא ברשימת החללים. האמא דיברה עם פניה, קראה את הכתבה. לא מאמינה שבנם נפל, כי ראו אותו בין השבויים במצרים. חושבת שהזיהוי היה לא נכון והיא לא מאמינה ללשכה לאיתור נעדרים.
6. היום זוהו עוד 2 אנשים מאלה שנמצאים ברשימת הנעדרים.
7. ב- 20:30 בערך בא עמיר יפה והביא את התמונה. ישב אצלנו יותר משעה. התחיל שוב לשאול על כל הסיפור. קצת "התמרמרנו". סיכמנו:
א. עמיר יפה ידבר עם ראש אכ"א, גידרון, שימנה חוקר טוב לתיק.
ב. הבטיח לחפש – מה שאפשר יהיה למצוא – בנוגע למידע שנשאר על גיורא במשך שירותו בקורס.
מסתבר שבזמנו היה מעקב אחר כל חניך, אבל כל החומר נשאר בשיבטה, ורובו הלך לאיבוד בזמן המלחמה.
כאשר פניה סיפרה ליפה על זה שנדמה לאחותו של שמיר שהיא מזהה בתמונה את מוטי (שמיר), ענה יפה שלא יכול להיות שלשמיר תהיינה פאות ארוכות, כי הוא היה בשירות סדיר.
8. ב- 19:30 בערך דיברתי עם ציפורה שטרק. היא חושבת שצריך היה להכניס יותר "רגש" בכדי "לזעזע" את דעת הקהל. כל היום מצלצלים אליה ויושבים אצלה הרבה אנשים. אמרתי לה גם שתקרא את הכתוב בעמוד 5 על "סחטנות מצרית".
9. בערב, אחרי 21:00 – כאשר היה אצלנו עמיר יפה – צילצל אליי ראובן דבורה. הטלפון שלו 055-96086, הכתובת: מושב "ערוגות", דואר נע לכיש, צפון, 101. גם אצלהם נעדר מישהו (יש ברשימת החללים משה דבורה ז"ל). רוצה שנשתף פעולה. נתתי לו את הטלפונים של לוטנברג (בבית ובעבודה).
הסבר ומידע נוסף
כתבה על טנק 123 ב"מעריב"
מאמר מערכת - סחטנות מצרית
