יום רביעי – 7.8.74
1. בבוקר הסיעה אותנו חווה פוגל לרופא הערבי (בקשר לוויזה לקנדה). בדרך חזרה דיברתי איתה קצת על גיורא, שוודאי היה לי יותר קל לוּ הייתי "חסר אמצעים", לוּ הייתי סובל מרעב, כמו בברית-המועצות.
2. סידרתי שוב את הרשימות שלי בחוברת "החללים והנעדרים".
3. צילצל הרב צמל ומסר שיהיה בירושלים ויבקר אותנו (אחרי 21:00).
4. לפנות ערב צילצלה גב' שטרק: ביקר אותה האלוף פלח (?) ושאל אותה האם היא רוצה שיאיר יוכרז כחלל? זה היה מקנה לה "זכות למצבה", לוח זיכרון וכו'.
אני סיפרתי לה שצילצל הרב צמל, ושמתכוון לבוא – יכול להיות שבאותו עניין? אמרתי לגב' שטרק שאני מעדיף את הסטאטוס האמיתי, מה גם שסגירת תיקים משחררת את הלשכה מלהמשיך לחקור את התעלומה שלנו. אחרי שיחה זו סיכמנו עם פניה שנעדיף שגיורא ישאר כנעדר (כפי שמסרה לי גב' שטרק – האלוף פלח אמר לה שצריך להחליט מהר בגלל המהדורה המתוקנת של החוברת).
5. ב- 16:00 בערך באה גניה וייזלוש מהמכון לסיבים, והביאה לגיל מתנה – אלבום יפה. דיברנו על המכון ועל הצרות שלנו. היא נפרדה מאיתנו בנשיקות וביקשתיה שתמסור ד"ש במכון.
6. ב- 20:00 בערך באו: לוטנברג ואשתו, גב' ווינגרוד (אמא של דני ווינגרוד ז"ל), וזוג – פולינצקי (?) מבת-ים, שגם בנם נפל (קצין).
כולם השתתפו בהלוויה של הבן של סוּ דשא, ואחרי ההלוויה באו לבקר אותנו.
ב- 21:00 הופיע הרב צמל והופתע מהאורחים שלנו. היה "ויכוח" פוליטי וכו'. הרב צמל היה בסדר גמור.
כולם הלכו ב- 22:00 בערך והרב צמל נשאר איתנו. לוטנברג מסר שביום ב', ב- 18:00, תהיה פגישה עם יגאל אלון במשרד החוץ, הוא יודיע לנו.
7. הרב צמל נשאר והיה עד אחרי חצות (הלך ב- 0:10 בערך), ואומנם שאל אותנו אם אנו מעוניינים שגיורא יופיע בחוברת כחלל או כנעלם (שם נרדף לנעדר). אז, כעבור כחצי שנה, אפשר יהיה להקים מצבה.
מסתבר שיש בסה"כ 12 אנשים שלא הוכרזו עדיין כנעדרים, ביניהם מקרה אחד מפוקפק: יש סברה שהבחור הנעדר בכלל לא הגיע לגולן (כפי שנדמה לי הכוונה לזאב, המופיע ב"דף תיקונים ותוספות". יש סברה שהנעדר נמצא בדרום-אמריקה, כי המשפחה "לא מתרגשת"). צמל גם הסביר לנו שלפעמים זה קשור עם הטבות כספיות.
הסברתי לרב צמל שאנו מעדיפים את המצב העוּבדתי. לדעתו של הרב צמל: המצב של גיורא הוא תעלומה.
הרב צמל אמר שהוא ציפה לתשובה זו שקיבל מאיתנו.
דרך אגב, מסתבר שביום האחרון של החיפושים הגיעו לטנק 348 (זה שזוהה לפי מספר הקנה שלו) וזוהה הצוות של הטנק. כפי שמסר הרב צמל, יש 4 חללים – הצוות מזוהה – אולם עוד לא ידוע "מה שייך למי".
הוא אמר שהחקירות תמשכנה בכל מקרה ושעד היום חוקרים מקרים מ- 1962 וכן ממלחמת ששת הימים. סיפר על כל מיני "קייסים" וכו'.
נפרדנו ממנו "ברוח טובה". לפי בקשתה של פניה, רשם הרב את הפרטים של שלמה חמו. לדעתו, בסה"כ יש כ- 40-50 נעדרים במובן זה שלא הובאו לקבר ישראל (ביניהם מספר טייסים שאותם אי אפשר יהיה למצוא).
יש גם מקרה אחד של אדם שנעדר בשטח שלנו: מצאו חלקים של הגופה ולא ברור לאן הועברו החלקים האלה.
הראיתי לרב את הרישומים שלי והוא ציין מספר שמות מבין רשימת הנעדרים שנקברו אח"כ, ושמופיעים אצלי עדיין כנעדרים.
הבנתי, שהרשימה שלי "די מלאה".
דרך אגב, סיפר הרב צמל שעמיר יפה אומנם פנה לגידרון בקשר לבדיקת התיק של הטנק. מסתבר שעכשיו עובדים החוקרים המקצועיים שהועסקו קודם ע"י חיל האוויר.
הרב צמל חושב שיפה לא צודק בהתייחסו בביטול לאותם החוקרים שטיפלו בתיק קודם (שיפה אולי קצת "שוויצר").
הסבר ומידע נוסף
מן העיתונות. בין השמות מופיע שמו של בארי חזק.
