יום שני – 12.8.74
1. בבוקר נסעתי לתל-אביב בקשר לוויזה. אח"כ נכנסתי לשכן של גב' שטרק ומסרתי את הצילום של הכרוז בשביל שטרקים. ישבתי שם קצת. השכן – ראובן – שיבח את יאיר שחק וכיבד אותי בסוכרייה (לא אכלתי אותה, הכנסתי לתיק "לאחר-כך").
2. הייתי אצל שרה (הררי). היא הייתה באפיקים בהלווייתם "השנייה" של בארי חזק, יהודה לַיִש ושאר בני קיבוץ אפיקים שנפלו במלחמה.
שרה סיפרה לי שאת לאה ליש – אי אפשר להכיר. סיפרתי לשרה שהזמנתי אותם אלינו.
3. מהבית של שרה צילצלתי לגב' שטרק וסיפרתי לה שהשארתי את הכרוז, וכן השארתי אצלי את זה שגב' שטרק כתבה בשביל וקסמן. נתתי לה קומפּלימנט שהיא כותבת יפה, והיא הבטיחה לשלוח עוד דברים שכתבה על יאיר.
ביקשתיה להעביר לי – כאשר בעלה יסע לפגישה עם אלון – את הכרוז של אבישי, ואעשה צילומים נוספים.
4. חזרתי הביתה ומצאתי מכתב מניומה ליש. הוא באמת היה מספר ימים בירושלים אבל לא מצא כוח לבוא אלינו. אולי יבואו לבקר. שואל גם – אולי אנו נבוא אליהם לביקור?
5. ב- 17:20 נסענו עם פניה לפגישה עם יגאל אלון, שר החוץ. הגענו ב- 17:50 ושם כבר הייתה המשלחת מתל-אביב:
לוטנברג, אמיצי, יוסף בן יוסף, צילה נתן, אבוטבול ושטרק (אביו של יאיר). (עשינו הכרה עם שטרק ושוחחנו. הוא נראה יותר צעיר מאשר התרשמתי מהשיחות בטלפון). שטרק מסר לי מעטפה עם הכרוז – אולם בבית – כאשר חזרתי – הסתבר שזה לא כל הכרוז, אלא רק הצילומים המוגדלים שנתן גם לנו – פעם – יעקב הראל.
פרט לאלו היה עוד יהודי אחד שבנו הלך לאיבוד במוצב ליטוּף (יהודי זה הופיע פעם באסיפת ההורים הראשונה – שבה השתתפנו – והתלונן על זה שקובעים את האסיפה בשעת תפילת "מנחה").
גילגלנו כל מיני שיחות עד שהגיע אלון.
6. הפגישה עם אלון התחילה ב- 18:15 בערך. פרט ל- 9 "משלנו" היו יגאל אלון ועוזרו איתן. זה נמשך כמעט שעתיים. לחצנו ידיים והתיישבנו ע"י השולחן. לוטנברג דיווח ואח"כ דיבר אמיצי, פניה, אני, יוסף, צילה – אבל הכי טיפשית הייתה ההופעה של היהודי שעליו כתבתי קודם – שהתחיל להשמיץ את אבא אבן ("המיניסטר שהיה לפני אלון"). פניה התפרצה פעם אחת בבכי – אם כי לא הסכמתי איתה ("למה לא מרגישים בציבור מה שהולך עכשיו? קוברים 1,850 בנים"). כולם אח"כ שיבּחוּהַ בגלל הספונטניות. אני הראיתי לאלון את הצילום של הכרוז ויש לי הרושם שהוא רשם משהו בקשר עם זה.
היו הרבה דיבורים והלכנו (בן יוסף, לוטנברג – היו פונים אליו בלשון "יגאל". מסתבר שבן יוסף היה בפלמ"ח ומכיר משם את אלון).
אלון נראה לי יותר זקן משחשבתי. בכל אופן הבטיח שיימנה עובד בכיר ממשרד החוץ שיעסוק בבעיית הנעדרים, ולוטנברג יהיה איתו בקונטקט קבוע.
קשה לסכם את הכל – נראה מה ייצא מזה.
נפרדנו שוב בלחיצת ידיים. דרך אגב, צילה נתן הזכירה את שמי – כנציג בירושלים, אבל לוטנברג הסביר לה שאני יוצא לשבתון לקנדה.
ביוצאנו מאלון נפגשנו עם אליהו חסון (עיתונאי "למרחב" לשעבר).
7. הביתה קיבלנו טרמפ מהאוטו שהסיע את מר שטרק, ונפרדנו משטרק בצורה לְבבית ביותר.
8. ב- 20:45 צילצלתי לגב' שטרק ומסרתי לה שהתמונות ששלחה לי אינן אותן שביקשתי. הבטיחה לי לחפש את זה שדרוש לי.
9. עוד קודם, כאשר הייתי אצל שרה, צילצלתי ללשכה של הראל בכדי לוודא האם ואיפה תתקיים הפגישה עם אלון. בהזדמנות זו סיפרתי להראל שיש לי תמונה בשבילו – שחקן תיאטרון שלנו שמאוד דומה להראל (באמצעות לוטנברג העברתי את התמונה להראל, כאשר פגשתי את לוטנברג בערב). דרך אגב, שאלתי את הראל אם היו לו טענות בקשר לכתבה ב"מעריב" על הטנק שלנו, הוא ענה שהכל סוּכּם איתו והכל בסדר.
הסבר ומידע נוסף
מן העיתונות
