יום שני – 16.6.1975 – יום הלוויה
1. בבוקר (לפני 9:00) היה צילצול מקלרה רס. תגיע לפני 14:00.
2. יצאתי לקנות עיתון (לפני 10:00) והגיעו בר-הלל: הוא, היא ומאיה עם התינוק שלה. אני הלכתי לחפש עיתון וכאשר חזרתי עדיין מצאתי אותם. מאיה הלכה קודם והם הלכו בסביבות 11:00. בר-הלל נראה לי לא בסדר.
(בר-הלל היה במכנסיים קצרים). הוא נראה מוזר מאוד. דיבר על עבודה נוספת בת"א אבל ממאיה הבנתי שזה סתם דיבורים שהכניס לו לראש.
3. היה טלפון מציפורה שחק – הלוויה שלהם ביום רביעי.
את יאיר זיהו לפי: גובה, חלק מהסרבל וסוג הקרקע.
4. ביקשתי בטלפון את צבי הורן שיקנה לי את "הארץ" – כי בחנות המלון זה אזל.
5. לפני 12:00 הגיעו דיזנדורף מחיפה. נמצאים במלון שלנו, באותה קומה (חדר 721). נכנסנו אליהם. ניסינו גם להתקשר עם צבי הורן בכדי להבטיח להם טרמפ להר הרצל – אבל צבי נמצא בישיבה.
6. ב- 12:00 הגיע ארי כהן – הלך ב- 13:30.
7. צילצלתי לבית-ספר לוריא (32672). הקימו לוח זיכרון ויוסיפו גם את שמו של גיורא. חיפשו אותנו ביום ירושלים – רצו לשתף אותנו בטקס.
8. 13:25 – צילצלה בת-עמי בסן: הם יגיעו ישירות לבית-הקברות.
9. כאשר אכלנו ארוחת צהרים הגיעו בוריה וקלרה רס.
10. בערך אחרי 14:00 התחילו להגיע הקרובים – כמעט כולם בבת אחת:
א. ריבה, השק ודודו זכאי
ב. נעמה, נורית יואש ורחל מייזלר
ג. צבי, ומשה מחרוק
ד. שמואל הררי, אלישבע ועמי גרינברג
ה. מניה (הורביץ) וחיים דיאמנט
ו. שוניה הורביץ ואשתו, בלומה ובני הופמן
ז. אורן ורחל וילנאי
ח. ניומה ליש
ב- 14:40 הגיע הפקיד הראשי של קצין העיר – יעקב שרביט – והוּחלט שנחכה עד 15:00. לכולם היה "טרמפ". הגיע גם צבי הורן והוא לקח את משפחת דיזנדורף. יצאנו להר הרצל בסביבות 14:20.
עם הקצין (מקצין העיר) נסענו שלושתנו, ניומה, בוריה וקלרה רס (הנהג היה אותו זה שהביא אותנו מלוד לירושלים).
צבי הורן הביא לי את "הארץ" ושם היו מודעות מהאוניברסיטה (מתמטיקה, סטטיסטיקה), מבית-הספר של גיל, מדיירי הבית שלנו (הפלמ"ח 41) וכן מודעה מאיזה שהוא מכון (מהאוניברסיטה העברית!).
ישנה גם מודעה בעיתון הפולני מטעם רשות השידור.
בהלוויה היו המון אנשים שבאו מחוץ לירושלים. על זה אכתוב אחר-כך.
מה שכדאי גם לא לשכוח: ניגשה אליי אישה אחת שפעם נִבְחנה בחינת גמר במתמטיקה (לפני הרבה שנים) ואני הייתי בצוות הבוחנים. שֵׁם משפחתה – כפי שמסתבר עכשיו – וייס. לפני מספר שנים פגשתי אותה באסיפת הורים של הכיתה של גיורא, ואז הכרנו זה את זה והסתבר שגם בְּנה לומד באותה כיתה של גיורא. אתמול היא ניגשה אליי להיפרד ואמרה לי שעכשיו נפּגש גם "כאן" (בבית-הקברות!) – גם בְּנה עמיר וייס נפל במלחמה.
חזרנו הביתה – יחד עם רס וניומה – הם היו כשעה. אחר-כך הגיעו בני, רחל, אורן ובלומה. קלרה ובורייה רס נסעו לתל-אביב יחד עם ניומה.
אחר-כך היה טלפון מז'ניה הורביץ, שמסרה לי את הכתובת של אחיה של קלרה בט בשוודיה וכן את מספר הטלפון של יאשה בט. עניתי לה שאצלצל לאח של קלרה. אחר-כך שוב צילצלה ז'ניה הורביץ: נודע לה שמֹשה (יאשה) ז"ל כבר נפטר.
בלומה הופמן והשאר הלכו אחרי 20:00. ירדנו לאכול ארוחת ערב (גיל נסע מההלוויה אל נעמה).
אחרי הארוחה פניה עלתה למעלה ואני החלטתי עוד לעשות טיול קצר. בחוֹזרי למלון פגשתי בלוֹבִּי את חיים ברקאי. הוא במילואים ולא הספיק להגיע להלוויה. הצעתי לו לצאת לטיול (כי פניה כבר שכבה) ושוחחנו כשעה. חזרתי למלון ב- 22:30. אחר-כך צילצלתי לחיפה לפי המספר שמסרה לי ז'ניה. לא מצאתי את האח של קלרה רס, אלא את הבת שלו – זינה – זאת אשר לה הבאתי – לפני 17 שנים – חבילה מפולניה, כשעלינו.
היא סיפרה לי שיַאשה נפטר בסוף מאי, וקלרה עודנה בשוודיה. השארתי להם את מספר הטלפון של המלון שלנו.
היה גם טלפון מסוניה שטיינגרטן – "האם הם דרושים לנו". עניתי לה שנתקשר איתה.
הגעתי לסוף הדרך.
הסבר ומידע נוסף
יומנו השולחני של דוד מייזלר, יום הלוויה
מודעת האבל של דיירי רחוב הפלמ"ח 41
